לאחרונה התפרסמו מספר פסקי דין שנתנו בבתי הדין הרבניים, בהם נקבע כי אישה שבגדה לא תוכל להינשא לאדם אשר עמו בגדה לאור ההלכה הידועה "אסורה על בעלה ובעולה". הראיות באותם פסקי דין היו חד משמעיות ולא היה ספק דבר הבגידה והזהות של אותו אדם אשר עמו האישה ניהלה רומן וקיימה יחסי אישות.
בעבר הלא רחוק עבירת הניאוף הייתה אחת מהעברות החמורות ביותר ונחשבה למעשה פלילי לכל דבר ועניין. הרי בעשרת הדברות נאמר לא תנאף", ו"לא תחמֹד אשת רעֶך. בתקופת התלמוד נקבע שאישה שבגדה אסורה לבעלה ואסורה לבועל, כלומר חובת גירושין של האישה מבעלה ואיסור על נישואין בינה ובין אותו אדם שבעל אותה. כיום, בניגוד למדינות רבות בעולם הערבי ואף במדינות רבות אחרות במזרח הרחוק, במרבית מדינות העולם המערבי ביניהן ישראל, עבירות הניאוף אינה נחשבת יותר עבירה פלילית, אולם, ולהבדיל ממרבית מדינות העולם המערבי, היות שבישראל ענייני גירושין נדונים על פי הדין הדתי לבגידה של אישה יש השלכות על זכויותיה. סעיף 2 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953,קובע: "נישואין וגירושין של יהודים ייערכו בישראל על פי דין תורה". בישראל ניתן להתגרש בשתי דרכים, האחת בהסכמת שני בני הזוג, והשנייה על ידי הוכחת עילת גירושין. אחת מעילות הגירושין הינה עילת הבגידה. כאשר הבעל בוגד הרי שהוא נחשב "רועה זונות". בגידת הבעל מהווה עילה לגירושין מתוך חשש שהבעל מאבד את הונו לאחרות ולא יוותר לו די על מנת לפרנס את אשתו. כמו כן יש חשש ממחלות. יש להדגיש שאם מתרים בבעל והוא מפסיק לבגוד נשמט הבסיס של העילה כלפיו ולא ניתן עוד לחייבו בגט. עילת מעשה כיעור: כאשר קיים חשד שהאישה בוגדת אך אין הוכחות של ממש. מדובר בראיות נסיבתיות שניתן להסיק מהן שהאישה זנתה תחת בעלה. למשל אם האישה נראתה שהיא נכנסת עם גבר זר לחדר מלון או שהיא מתגופפת במועדון. יש להדגיש שבגין עילה זו אין חובת גירושין כמו בבגידה, אולם אם הוכחו מעשי הכיעור אסור יהיה לאישה להינשא לאותו אדם שאתו ביצעה את מעשי הכיעור. עילת זנתה תחת בעלה: האישה תהיה אסורה באופן אוטומטי הן על בעלה ועל בועלה, והבעל מחויב לגרש אותה אף אם הוא סולח לה. את עילת הבגידה מוכיחים או באמצעות שני עדים שראו את האישה מקיימת יחסי אישות עם אחר או על ידי הודאה של האישה וראיות. ביה"ד רושם הערה שהאישה אסורה על בעלה וגם על בועלה והיא לא יכולה להתחתן עם המאהב שלה. במצב זה הצדדים מחויבים להתגרש בכל עת וביה"ד יכפה עליהם גירושין. על פי המשפט העברי אם מתירים לאישה ולבעלה להינשא למרות שהוכח שהבגידה הביאה להרס חיי הנישואין יוצרים מצב שחוטא יוצא נשכר. יהיה בכך פרס לאשת איש שניהלה קשר רומנטי עם גבר זר ואין בתי הדין יכולים להרשות זאת. כמו כן, תמיד יש חשש שאם אישה נשואה בוגדת היא עלולה להיכנס להיריון ואז הילדים יהיו ממזרים ובית הדין מנסה למנוע זאת. יש לציין שבעבר בית הדין נהג לרשום על גבי תעודת הגירושין גם את שם הבועל, כדי שלא יוכל לשאת את בעולתו לאישה. בית המשפט העליון אסר זאת וקבע שזאת חריגה מסמכות ושזה פוגע בפרטיות של האישה, שכן עת היא פונה לגופים השונים על מנת לקבל הטבות להן היא זכאית בתור גרושה, תיחשף סיבת גירושיה. הסיכוי היחיד בעצם שהיה לאותה אישה להינשא לבן זוגה החדש, הוא רק אם תצליח להראות שלא היה לה שום קשר רומנטי בזמן שהייתה נשואה. אומנם האיסור על נישואין בין האישה לבין מושא הבגידה נשמע חמור, אולם, אין מניעה שהם יתחתנו בנישואים אזרחיים או יחיו יחד בתור ידועים בציבור. הדבר החמור שיקרה לאותה אישה שהוכח שבבית הדין כי בגדה בבעלה הוא שהיא תאבד זכאות למזונות אישה ולכתובתה, ויתרה מכך, במידה שלבית הדין תהיה הסמכות לדון בענייני חלוקת הרכוש של הצדדים, קיים חשש כבד שבית הדין ייקח בחשבון את עניין הבגידה תוך שלא פעם ניתנו פסיקות על חלוקת רכוש לא שיוונית, וזאת בניגוד לבית המשפט לענייני משפחה בו לעניין הבגידה אין משמעות לאופן חלוקת רכושם של בני הזוג.
ליצירת קשר לחץ כאן>>>
לעמוד הבית>>>
לכתבות נוספות>>>