פסק דין בנושא: משפחה – מזונות ילדים – חובת האב בתשלומם


בית משפט לענייני משפחה בתל אביב - יפו

תמ"ש 33168-05-12

בפני כב' השופטת מירה דהן

התובעים:

1. ש.ב. (קטינה)

2. ל.ב. (קטינה)

3. א.ב.

התובעות 1-2 באמצעות אימן, האפוטרופסית הטבעית, התובעת מס' 3

ע"י ב"כ עוה"ד דניאל ויגלר

מרחוב תש"ח 2 (מגדלי שקל), תל-אביב

טל': 03-7444391, פקס': 03-6093034

חקיקה שאוזכרה:

חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959: סע' 3 (א)

מיני-רציו:

* תובענה לקביעת מזונות שני קטינים יהודים. עיקר המחלוקת נגעה לשאלה מהי משכורתו של הנתבע והאם הצדדים קיבלו עזרה מהורי האם בכלכלת המשפחה וכפועל יוצא, הכריע ביהמ"ש בשאלה על בסיס איזה סכום על הנתבע להשתתף בהוצאות מדורם של הקטינים.

* משפחה – מזונות ילדים – חובת האב בתשלומם

* משפט עברי – משפחה – מזונות

* משפחה – מדור – שיעורו

.

תובענה לקביעת מזונותיהם של התובעות 1-2 מאביהם הוא הנתבע. הצדדים יהודים. עיקר המחלוקת בטענת התובעת כי הכנסות הנתבע גבוהות מאלו המוצהרות על ידו וכי על הנתבע להשתתף בהוצאות מדורם של הקטינים עפ"י השעורים שבדין ובהתייחס לסכום השכירות המשולם בפועל. מנגד הנתבע טוען כי הכנסותיו הן אלו אשר הוצהרו על ידו וכי יכולתם לשכור דירה בסכום זה – חרף משכורתו הנמוכה והעדר הכנסה של האישה – נעשתה בסיוע הורי האישה ובפירעון חסכון אשר היה בידם.

.

ביהמ"ש לענייני משפחה פסק:

כידוע, הבסיס המשפטי של חיוב במזונות ילדים על פי הדין העברי החל בענייננו, משתנה בהתאם לגיל הילדים, נתון המשליך משמעותית על מהות החיוב, היקפו ועל חלוקת נטל הנשיאה בו בין האב לבין האם (כידוע וכמפורט בפסה"ד). ברם, בקביעת חיוב מזונות בפסק דין יש ליקח בחשבון כי גם ילדים שבעת פסק הדין הינם מ"קטני קטנים" או "קטנים" כמשמעם בדין(קטינים שגילם נמוך מ-15), יגדלו עם חלוף השנים והחיוב, שהיה חיוב אבסולוטי המוטל על האב, יצטרך להיבחן כחיוב מדין צדקה החל על האם והאב בשווה ואף לכך יצטרך להידרש ביהמ"ש בשקלול כלל הנתונים בעת מתן פסק הדין.

זאת ועוד, כאשר מדובר ב"צרכים הכרחיים" שווים הם לעני ולעשיר. מדובר בחובה משפטית שהקריטריון היחיד לה הוא צורכי הקטינים. ברם, בשנים האחרונות קיימת מגמה של צמצום מעגל ה"צרכים ההכרחיים" בהם מחויב אב למינימום, וזאת על מנת להביא לכך שעיקרון השוויון בין בני הזוג ימצא ביטוי ככל שניתן גם בחיוב בדמי מזונות על פי הדין האישי. "צרכים הכרחיים" לעניין סוגיה זו הם צרכים בסיסיים ממש של קיום שהם (עפ"י ההלכה הפסוקה): מזון; ביגוד והנעלה; מדור: חלקם של הילדים בשכ"ד/ משכנתא והוצאות הבית; חינוך פורמאלי; הוצאות בגין כיסוי ביטוחי לקופ"ח ותרופות שגרתיות. צרכים אחרים, כגון נופש, בתי מלון, טיולים וכיוב', ייחשבו הוצאות מדיני צדקה, החלות על שני ההורים על פי יכולתם הכלכלית.

במקום שלא מובאות ראיות מספקות ו/או מדויקות קובעת הפסיקה כי צרכיו ההכרחיים של קטין שאינם דורשים ראיות מפורטות ואשר מצויים בידיעה כללית שיפוטית, עומדים כיום על סך של 1,250-1,400 ₪ ללא הוצאות מדור או הוצאות חריגות. עוד צוין, כי לחלוקת זמן השהייה של קטינים עם הוריהם ישנה השפעה על גובה החיוב הכספי במזונות אותו האב צריך להעביר לידי האם, הגם שאין לה השפעה על עצם החבות העקרונית של האב לשאת באופן אבסולוטי בצרכים ההכרחיים של הקטינים. עניין זה אינו רלוונטי לענייננו, שעה שמדובר בהסדרי ראיה מצומצמים אצל האב.

על הסך האמור, יש להוסיף את רכיב המדור, במקרה שיש צורך בשכירת דירה ו/או תשלום משכנתא; גובה החיוב הינו בסך 30% מהסכום המשתלם עבור קטין אחד, 40% לשני קטינים ו-50% למעלה משני קטינים כסכומים המהווים השתתפות במדור הקטינים. גם לעניין המדור קבעה ההלכה הפסוקה כי יש לערוך הבחנה בין "מדור הכרחי" לבין מדור שהוא בגדר מותרות או בגדר חיוב מדיני צדקה. בנוסף לאלו, יחויב האב בחלק יחסי בהוצאות החזקת מדור תוך החלת השתתפות שווה בין הצדדים גם בהוצאות רפואיות חריגות ובהוצאות חינוך חריגות וחיוניות.

במקרה דנא, קובע כי התובעת כשלה בלהוכיח כי הכנסתו של הנתבע הינה כנטען על ידה אולם גם על פי עדות הנתבע, לא כל הכנסתו מגולמת בתלושי השכר לפיכך, נוכח התרשמות ביהמ"ש מהנתבע ובהיעדר העדת עדים רלבנטיים ביהמ"ש קובע כי פוטנציאל הכנסתו של הנתבע עולה לשיעור של כ-9,000 ₪ נטו בחודש. לפיכך ולאור ההלכות הפסוקות הנ"ל, ביהמ"ש מעמיד את גובה החיוב במזונות ע"ס של 1400 ₪ עבור כל קטין. בהתחשב בהכנסתו של האב כפי שנקבעה לעיל ובסכומים שנשא התא המשפחתי לתשלום שכירות והוצאות אחזקתו כמו גם הוצאות הכלכלה נראה כי אכן היתה עזרת צד ג' (הוריי התובעת) כנטען ע"י הנתבע, כמו גם מימוש חסכונות. לפיכך נקבע כי דמי המדור אשר על פיהם יחושב חיוב הנתבע, יהיה בגובה של 40% מדמי שכירות ריאליים שביהמ"ש מעמידם על 4,500 ₪ לחודש ובתוספת סך של 500 ₪ לחודש בגין השתתפות בהוצאות המדור. הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות רפואיות חריגות ובהוצאות חינוך חריגות.

פסק דין

מונחת בפני בית המשפט תובענה לקביעת מזונותיהם של התובעים 1-2 מאביהם הוא הנתבע.

עובדות – כללי

1. הגב' א.ב. (להלן: "התובעת" ו/או "האם") והנתבע, מ.ב. (להלן: "הנתבע" ו/או "האב") נישאו זל"ז כדמו"י ביום 20.09.2005 ומנישואיהם נולדו להם שתי בנות:

א. ש.ב. – ת.ל. 25.12.2007, כבת 7 שנים וארבעה חודשים.

ב. ל.ב. – ת.ל. 13.05.2011, כבת 4 שנים.

(להלן: "הבנות" ו/או "הקטינות").

2. א. ביום 17.04.2012 עזב הנתבע את בית המגורים של המשפחה ואף הגיש תביעת

גירושין כנגד התובעת בטענה כי זו פגעה והעליבה אותו קשות. לטענת התובעת טענות הנתבע נגדה חסרות בסיס והוא זה שהתעמר והתעלל בה כל השנים.

לתביעת הגירושין בבית הדין הרבני כרך הנתבע סוגיית מזונות התובעת.

ב. בית המשפט דכאן נדרש להכריע ולקבוע שיעור המזונות להן זכאיות הקטינות

מאביהן – הנתבע.

המצב המשפטי

3. א. הואיל והצדדים להליך שבפנינו, הורי הקטינים, הינם יהודים, הדין החל הינו הדין

העברי שכן סעיף 3 (א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959 [להלן:

"חוק המזונות"] קובע כי:

"אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה".

ב. הבסיס המשפטי של חיוב זה על פי הדין העברי החל בענייננו, משתנה בהתאם לגיל הילדים, נתון המשליך משמעותית על מהות החיוב, היקפו ועל חלוקת נטל הנשיאה בו בין האב לבין האם.

"על דעת הכל החיוב במזונות ילדים על פי הדין העברי לדורותיו, נבחן לפי שלוש קבוצות גיל:

קטינים שגילם אינו עולה על שש שנים ("קטני קטנים"),

קטינים שגילם עולה על שש שנים אך אינו עולה על חמש עשרה ("קטנים"),

וקטינים שגילם עולה על חמש עשרה שנים אך אינו עולה על שמונה עשרה שנים".

עמ' 2 לפסק הדין בעמ"ש 1180-05-14 א' א' נ' מ' א' [פורסם בנבו], פס"ד מיום

26.03.2015.

בהתייחס ל"קטני קטנים" קובעת ההלכה כי חיוב האב לזון את הנמנים על קבוצה זו הוא חיוב עצמאי שאינו תלוי במזונות האם ואינו תלוי במצבו הכלכלי של האב או במצבם הכלכלי של הילדים.

עם זאת, מוחלטות החיוב אינה אלא עד לסיפוק "צרכיו ההכרחיים" של הקטין.

בהתייחס ל"קטנים" – קובעת ההלכה הפסוקה כי כשם שהאב מחויב במזונות ההכרחיים של ילדיו שהם מ"קטני קטנים" כך מחויב הוא באלה גם לילדיו ה"קטנים" וזאת מכח הוראות תקנות הרבנות הראשית משנת תש"ד אשר השוו עצם החיוב במזונות "קטנים" כחיוב משפטי גמור ואת כפייתו ואכיפתו כחיוב מזונות של "קטני קטנים".

לעניין צרכי הקטינים שמעבר אלו ההכרחיים, הרי אלו יחולו על האם והאב בשווה מכח דיני הצדקה.

באשר לקטינים מגיל 15 ועד 18 שנים – חיובו של אב במזונות ילדיו מעל גיל 15 שנים ועד גיל 18 שנים הוא מכח דיני הצדקה וזאת הן לצרכים ההכרחיים והן אלו שמעבר להם.

ג. בקביעת חיוב מזונות בפסק דין יש ליקח בחשבון כי גם ילדים שבעת פסק הדין הינם מ"קטני קטנים" או "קטנים" כמשמעם בדין, יגדלו עם חלוף השנים והחיוב, שהיה חיוב אבסולוטי, יצטרך להיבחן כחיוב מדין צדקה ואף לכך יצטרך להידרש בית המשפט בשקלול כלל הנתונים בעת מתן פסק הדין.

הכנסות התובעת

4. א. מכתבי הטענות ומעדויות הצדדים עולה כי התובעת לא עבדה במשך כ-5 שנים עובר

להגשת התביעה. לטענתה הוסכם בינה לבין הנתבע כי היא תישאר עם הבנות ותגדלן ואילו הנתבע יעבוד ויכלכל התא המשפחתי.

ב. הנתבע טוען כי אין זה נכון שהוא זה שביקש מהתובעת לא לצאת לעבוד. ההיפך הוא הנכון, לטענת הנתבע ביקש הוא מהתובעת "ואף ניתן לומר התחנן לפני האישה שתצא לעבוד" – ראה סע' 16 לכתב ההגנה.

ג. בין כך ובין כך, הווה עובדה שבמשך מספר שנים ועד פרוץ הסכסוך שבין בני הזוג ותקופת מה לאחריו – לא עבדה התובעת.

5. א. בהמשך הדרך, חל שינוי בנתון זה.

בסעיפים 47-48 לסיכומי התובעת ציינה זו כדלקמן:

"47. לאחר שבמשך זמן רב התובעת קרסה תחת העוצר הכלכלי שהנתבע הטיל עליה, לא היתה לה כל ברירה אלא לחפש עבודה. אלא מאי, הואיל ואין לתובעת הכשרה כזו או אחרת, כמו גם תואר (וזאת בשל התעקשותו של הנתבע שלא תצא ללמוד והבטחותיו לכך שאין לה מה לדאוג ושתדאג לבית והוא לפרנסת המשפחה) בלית ברירה התובעת החליטה לחזור לעבוד במשרדו של אביה בבורסה ליהלומים בחצי משרה, שכן עליה להמשיך ולטפל בקטינות בשעות אחה"צ לאחר שהן מסיימות את הגנים והיא מרוויחה סך של 2,349 ₪ בחודש נטו.

48. למותר לציין כי בשל חזרתה של התובעת לעבודה נוספו הוצאות חנוך עבור

גן וצהרון לקטינות."

ב. התובעת לא פירטה שעות עבודתה ובהתייחס לכך שלטענתה נזקקת היא כעת לצהרון ובמיוחד מהו היקף משרתה ובהתייחס לשכרה הנמוך.

6. עוד לציין כי התובעת עובדת אצל אביה ומשכך יש לה ולאביה שליטה ומעורבות בקביעת הסכום שיצוין בתלוש השכר, ובמיוחד יפים הדברים עת ראינו כבר שהונפקו לתובעת תלושי שכר מהעסק של האב בעת הריונה של התובעת ועל מנת שזו תקבל מענק לידה או הנחה כאם עובדת מויצ"ו ונעמ"ת, למרות שבפועל התובעת כלל לא עבדה אותה עת אצל אביה.

ראה לעניין זה עדות התובעת בעמ' 11 לפרוטוקול משורה 10:

"ש. זה בדיוק כמו שאביך הוציא לך תלושי משכורת טרם הלידה.

ת. איזו לידה? במדינת ישראל מקובל לקבל מענק לידה על כל אשה שיולדת.

ש. אנחנו מדברים על ל.ב..

ת. ל.ב. – קיבלתי את מענק הלידה שלי. אני לא חושבת שקיבלתי דמי לידה. אני גם לא זוכרת על ש.ב.. אני לא זוכרת שהוצאתי תלושים על ל.ב.. אני ניסיתי להכניס את ש.ב. לגן, ויצ"ו ונעמת. היה צריך להראות תלושי משכורת כדי להראות שאני אמא עובדת, באותה תקופה לא עבדתי, הנתבע אמר לי לכי תוציאי תלושי משכורת מאביך כדי לקבל את ההנחה מויצ"ו ונעמת, אבל לא קיבלתי בעבור זה משכורת.

ש. את אומרת שלא פנית לביטוח לאומי ולא ביקשת דמי לידה בגין העובדה שעבדת, מדובר בל.ב..

ת. אני לא זוכרת. אני לא זוכרת לא לגבי ש.ב. ולא לגבי ל.ב.."

הכנסות הנתבע

7. א. לטענת התובעת, עת הכירה היא את הנתבע ולאחר מכן בתחילת נישואיהם עבד

הנתבע כשליח (על קטנוע).

ב. בחודש אוגוסט 2007 עברו השניים להתגורר בלוס אנג'לס והצטרפו להורי התובעת שם, תוך שהנתבע מנסה להשתלב בתחום היהלומים וללמוד רזי העסק והמקצוע מבני משפחת התובעת.

לטענת הנתבע עבד הוא אותה עת עם אחי התובעת בעסק השייך לחמיו והשתכר

כ-1,500 דולר לחודש כשוליה מתלמד. הנתבע מפנה ומציין כי אביה של התובעת הוא יהלומן אמיד שלו משרד בבורסה ברמת גן ומשרד נוסף בלוס אנג'לס. עוד טען הנתבע כי בארה"ב גרו הצדדים יחד עם הורי התובעת ואחיה בבית ששכרו ההורים וע"י כך הצליחו לחסוך סכום של כ-15,000 דולר.

התובעת מציינת כי הנתבע אכן הרוויח סכומים נכבדים אותה עת אולם לטענתה לא הצליחו הם לחסוך סכומים משמעותיים שכן בזבזו שם כסף רב לבילויים והימורים של הנתבע.

ג. לקראת סוף 2008 שבו הצדדים ארצה, לאחר ששהו בארה"ב כשנה וחודשיים.

ד. לאחר שחזרו בני המשפחה לישראל חזר הנתבע לעבוד כשליח; לו היה אכן הנתבע מרוויח היטב מעבודתו בענף היהלומים ויכול היה להשתלב בעבודה מכניסה בארץ בתחום זה ונוכח הניסיון אשר צבר בארה"ב, מניחה אני כי היינו מוצאים אותו בתחום זה.

אולם, עת חזר הנתבע לארץ – חזר הוא לעבוד כשליח, מה שמלמד כי לא צלח כל כך בעבודתו בתחום היהלומים ו/או לא הצליח להשתלב בארץ בתחום זה.

ראה לעניין זה עדות התובעת בעמ' 9-10 לפרוטוקול הדיון:

"ש. כאשר חזרתם מארה"ב, הוא המשיך לעבוד בעבודה של השליחויות. גם פה הוא קיבל 4,500 ₪ משכורת ומזומן בשחור.

ת. 4,500 ₪ בשיק, כל השאר במזומן. הוא עבד אצל י.ל., שליחויות. הוא עבד בעוד חברה...

ת. נכון. הכל מהעבודה שלו. אני לא עבדתי. זו גם הסיבה שהוא פוטר אצל י.ל., גילו פגמים. הוא עבד בחב' ----, עלו על זה שהוא עובד אחה"צ במעבדות שיניים והוא פוטר.

ש. את יודעת שהוא הגיש תביעה נגד י.ל. בבית הדין לעבודה, והוא זכה.

ת. כן. הוא היה רשאי לקבל את דמי ההבראה, או חופשות."

ה. בסוף שנת 2011 החל הנתבע לעבוד בבורסה עם אביה של התובעת. התובעת טוענת

כי היא זו שדרבנה הנתבע להשתלב בתחום זה; אין מחלוקת כי אבי התובעת סייע

לנתבע להשתלב בתחום.

ראה לעניין זה סע' 19 לתצהיר התובעת מיום 29.5.2012 בה"ט 46159-05-12 [פורסם בנבו]:

"עוד טרם החל המבקש לעבוד בבורסה ליהלומים, בעזרתו ובזכותו של המשיב מס' 2, עבד המבקש בחברת שליחויות, תוך שפוטר מחברה זו, היות ונמצאו פגמים בהתנהלותו של המבקש."

ראה לעניין זה גם תצהיר אבי התובעת מיום 28.5.2012 אשר הוגש בה"ט

46159-05-12:

"8. בניגוד לאמור בבקשה, מעולם לא נקטתי בכל פעולה אשר עלולה לפגוע בפרנסתו של המבקש. המבקש עבד תחתי עד לחודש ינואר 2012 , תוך שאני הוא זה אשר קיבל את המבקש לעבוד בבורסה ליהלומים..."

"12. לא ברור לי, מדוע אחרי כל מה שעשיתי בשביל המבקש, ואחרי שסייעתי לו למצוא עבודה טובה ומכובדת, מטיל בי המבקש דופי, מעליל עלי עלילות, ומאשים אותי כאחראי לכך שהייתה לו ועדה כזו או אחרת לעניין המשך העסקתו בבורסה ליהלומים."

ראה גם גרסת הנתבע בכתבי הטענות מטעמו.

ו. לטענת הנתבע עת עבד הוא אצל אבי התובעת, השתכר כ-8000 ₪ לחודש.

4500 ₪ מגובים בתלוש שכר וסך נוסף של כ- 1000 דולר לחודש במזומן.

ראה סע' 32 לכתב ההגנה:

"לאחר לידת הבת ל.ב., פנו הורי האשה לבעל וביקשו ממנו לעבוד עמם בשכר של 4,500₪ נטו לחודש ובונוסים במזומן בממוצע של 3,500 ₪ כ- $1,000 לחודש."

עת עסקינן בעבודת הנתבע אצל אבי התובעת, מכחישה היא כל תשלום נוסף במזומן שהועבר לנתבע.

בהתייחס להיקף הכנסתו של הנתבע אותה עת, ראה עדות התובעת בעמ' 11 שורות 2-9 לפרוטוקול:

"ש. הוא עבד והרוויח הרבה כסף, 4,500 במשכורת והרבה כסף בשחור. מ.ב. הגיע לעבוד אצל אביך בבורסה בסוף שנת 2011. הוא עבד שם 3 חודשים.

ת. נכון.

ש. מ.ב. אומר שהוא הרוויח 4,500 ₪ בתלוש משכורת וגם קיבל בונוס.

ת. שקר וכזב. הוא קיבל 4,500 ₪ בתלוש משכורת. במעט יהלומים של אבי הוא הסתובב איתם, בתג הזה הוא היה רשאי לעבוד והוא עבד עם 3 משרדים גדולים. בנוסף הוא עבד עם אבי ושם הוא עשה את הכסף הגדול, הוא עבד עם משרד -----.

ש. אביך לא נתן לו למכור יהלומים.

ת. הוא נתן לו למכור מעט יהלומים, הוא שילם לו משכורת 4,500 ₪.

ש. מ.ב. אומר שהוא בנוסף קיבל 1,000 דולר.

ת. שיוכיח. זה לא נכון. אבי לא נתן לו שקל או דולר, מעבר ל- 4,500 ₪."

ז. עולה כי התובעת עצמה אשר מבקשת כי ייקבע שבמשך כל השנים הרוויח הנתבע

מעבר לסכומים המוצהרים המדווחים והבאים לידי ביטוי בתלושי השכר שהציג, מסייגת בתוקף אמירותיה אלו עת עסקינן בעבודתו של הנתבע אצל אביה.

לטענתה, עת עבד הנתבע אצל אביה השתכר הוא אצלו 4,500 ₪ לחודש ולא יותר!

8. א. לטענת התובעת במקביל לעבודתו של הנתבע עם אביה, הנתבע עבד גם עם

מעסיקים נוספים.

בתמיכה לטענתה מפנה התובעת לעדות הנתבע וכדלקמן:

"ש. כמה זמן עבדת אצל אביה של התובעת?

ת. 3 חודשים.

ש. קיבלת רק ממנו שכר?

ת. כן.

ש. אני מפנה אותך לס' 5 לצו להטרדה מאיימת. את זה גם אמרת בתביעה לגירושין. עבדת רק עם אביה, או עוד מתווכים?

ת. עבדתי עם אביה, בהמשך הזמן הוא הכיר לי עוד אנשים.

ש. ב- 3 חודשים האלה עבדת

ת. עבדתי עם האב, קיבלתי 4,500 שח בשיק, ועוד מזומן.

ש. אתה הרווחת 8,200 אצל אביה, כמה הרווחת מאחרים שעבדת איתם?

ת. בחודשים הללו עבדתי עם אבא שלה.

ש. אתה רשמת "נכנס המבקש לעבוד עימו ועם אחרים" . מי זה אחרים וכמה הרווחת מהם?

ת. במהלך העבודה הוא הכיר לי עוד כמה אנשים. זה היה רק תחילת העבודה שלי.

ש. כמה הרווחת ב- 3 חודשים בנוסף ל- 8,200 ₪?

ת. עבדתי עם אביה, בנוסף רק התחלתי ללמוד את העבודה, פה ושם היה לי אבן שהוא הכיר לי ממישהו. מדובר במשהו סימלי. לא זוכר.

ש. בין המעסיקים האלה עבדת גם עם ש' מ---?

ת. לא. עם --- התחלתי לעבוד בפב'.

ש. אתה טוען ש ... פנו אליך וביקשו שתעבוד רק איתם. זה אומר שעבדת איתם ועם אביה של התובעת, ועם עוד עובדים, ו--- רוצים שתעבוד רק איתם. זה אומר שהם הכירו אותך כבר.

ת. עבדתי עם אביה והייתי נכנס ל--- בתור מתווך של אביה, הוא רצה שאני אכנס לעבוד אצלו, לא עבדתי עם -----. הוא הציע לי עבודה, לא עבדתי איתו.

ש. מה מיוחד איתך, ש ... הציעו לך שתעבוד רק איתם.

ת. מוסר עבודה וגם אביה המליץ עלי. "

ראה לעניין זה מעמ' 14 לפרוטוקול.

ב. אולם התובעת מתעלמת מתשובותיו של הנתבע כי כל עבודות נוספות שביצע אותה

עת גולמו בשכר העבודה אצל אביה; למרות שאלות רבות בנושא הבהיר הנתבע כי לא קיבל כל שכר נוסף בגין עבודות שעשה למשרדים אחרים עת עבד אצל אבי התובעת :

"ש. כאשר עבדת אצל אביה של התובעת, עבדת עם עוד מס' משרדים אחרים.

ת. נכון.

ש. הם שילמו לך עמלות המשרדים האחרים?

ת. אבא שלה שילם לי משכורת.

ש. לגבי המשרדים הנוספים – קיבלת מהם אחוז, דמי תיווך במכירה.

ת. רק התלמדתי. מקבלים אחוז ממכירה בתווך. יש משרדים שנותנים את האחוז הזה. "-

עמ' 18 משורה 6 לפרוטוקול.

9. א. לאחר שלושה חודשי עבודה אצל אבי התובעת עבר הנתבע לעבוד בחברת "-----

בע"מ".

טוענת התובעת כי הנתבע משתכר כ-14,000 ש"ח נטו לחודש, תוך שלטעמה , משכורתו עוד השתפרה מאז נפרדו השניים.

ב. התובעת טוענת כי עד למועד שבו עזב הנתבע את הבית נהג הוא להפקיד כספים רבים מהשתכרותו לחשבון המשותף ואף ליתן בידי התובעת סכומים רבים במזומן.

ג. הנתבע צירף תלושי שכר לאימות הכנסותיו מהם עולה כאמור כי הוא משתכר בממוצע כ-7,700 ₪ ברוטו, כ-7,200 ₪ נטו, ובנוסף הצהיר הנתבע כי הוא מקבל בונוס בכל רבעון וע"ס 3,000-3,500 ₪ , דהיינו כ-1,150 ₪ לחודש.

אותם בונוסים שאינם מוצהרים ואינם מצוינים נלמדים מפיו של הנתבע לבדו. גם לעניין זה לא הביא הנתבע כל ראייה המלמדת על גובה הבונוס.

דיון עובדתי

10. א. עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה מהי הכנסתו של הנתבע והאם קיבלו

הצדדים עזרה ממשפחת הורי האישה לשם כלכלת המשפחה.

ב. עיקר הצורך בהכרעה זו מתייחס לשאלה מהו גובה החיוב בדמי המדור אשר יושת

על הנתבע ובהתייחס לכך שעת התגוררו הצדדים יחדיו, שכרו הם דירה ברח' ..., בסמיכות לבית הורי האשה ובתמורה לדמי שכירות ע"ס של

כ-5,600 ₪ לחודש. אם אכן הכנסת הנתבע הינה עפ"י הצהרתו, התובעת לא עבדה

ומהכנסות הנתבע לבדו מימנו הם כלל הוצאות התא המשפחתי, נהיר כי לא היו הם

מסוגלים לעמוד לבדם בתשלום דמי השכירות אשר שולמו כאמור. משכך אחד מן

השניים, או כטענת התובעת – הכנסת הנתבע גבוהה מהמוצהר או כטענת הנתבע –

קיבלו הם עזרה ממשפחת התובעת כמו גם פרעו חסכונות.

ג. התובעת טוענת כי נוכח גובה דמי השכירות אשר שולמו, על הנתבע להשתתף

בהוצאות מדורם של הקטינים עפ"י השעורים שבדין ובהתייחס לסך זה.

מנגד טוען הנתבע כי הכנסותיו הן אלו אשר הוצהרו על ידו וסכומים אשר באים

לידי ביטוי בתלושי השכר ובבונוס המוגבל כאמור ומעבר להם – אין.

מציין הנתבע כי יכולתם לשכור הדירה בסכומים האמורים נעשתה בסיוע הורי

האישה ובפירעון חסכון אשר היה בידם.

11. א. הכלל במשפט האזרחי הוא כי נטל השכנוע מוטל על התובע בבחינת "המוציא

מחברו עליו הראיה" .

ראה- ע"א 192/85 קצין התגמולים נ' הכט, פ"ד מד(3) 646, 654.

כך דברי כב' השופט דנצינגר בע"א 7456/11 מוריס ברנוי ואח' נ' מלחי אמנון ואח' [פורסם בנבו] , פס"ד מיום 11.04.2013 הסוקרים את הסוגיה:

"על צד המבקש להוכיח את טענתו במשפט אזרחי לעמוד בחובת ההוכחה המורכבת משני יסודות – נטל השכנוע ו-חובת הבאת הראיה – כאשר נטל השכנוע מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו במידת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי, היינו, מאזן ההסתברויות, ואילו משמעות חובת הבאת הראיות היא שעליו להביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל השכנוע. נטל השכנוע, ככלל, נשאר קבוע עד לסוף הדיון ואילו חובת הבאת הראיה היא דינאמית, ועשויה לעבור מבעל דין אחד למשנהו. כאשר בעל הדין שנטל השכנוע רובץ לפתחו עמד בחובת הראיה, על בעל הדין השני להביא ראיות מטעמו כדי לשמוט את הבסיס מתחת לראיות חברו מקום שאינו יכול לעשות כן באמצעות הראיות שכבר הוגשו."

ראה עמוד 10 לפסה"ד.

ב. יוצא איפוא כי המשפט האזרחי מטיל על התובע הן את 'חובת השכנוע' והן את 'חובת הבאת הראיות' להוכחת תביעתו.

מבחינת 'חובת השכנוע' על התובע מוטל הנטל לשכנע בצדקת טענותיו. בנוסף, על התובע החובה להוכיח את תביעתו, על כל רכיביה.

נטל הבאת הראיה הינו חובה דיונית הטפלה לחובת נטל השכנוע ומשמעותה החובה להביא ראיות לעמידה בנטל השכנוע ותמיכה ביסודות המקימים את עילת התביעה. על כן יפתח התובע את מסכת הראיות ובסיומה רשאי הנתבע להביא ראיותיו.

ג. התובעת אשר עותרת לקביעת מזונות הקטינים ומבקשת לקבוע כי הכנסות הנתבע

גבוהות מאלו המוצהרות על ידו, יכולה היתה לזמן את אביה אשר העסיק הנתבע תקופה מסוימת ויודע על הכנסותיו ופוטנציאל הכנסותיו של הנתבע במיוחד עת שניהם עוסקים בעסקי היהלומים וכן יכולה היתה לזמן את המעסיק שלו לחקירה על מנת לעמת אותו עם הנתונים כפי שהוצגו על ידי הנתבע. התובעת לא עשתה כן בהליך שבפניי.

ד. חזקה מושרשת היא כי בעל דין לא ימנע מלהביא ראיה שנמצאת בחזקתו אלא אם זו תפעל לרעתו.

הימנעות בעל דין מלהעיד עד מרכזי וחיוני בהליך, מקימה חזקה לכאורית לפיה אותו בעל דין חשש מפני העדתו וחשיפתו לחקירה נגדית.

מדובר בהימנעות בעל דין מהבאת ראיות הפועלת לחובתו "וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מחמירות יותר וקיצוניות נגד מי שנמנע מהצגתה". לעניין אי הצגת ראיות על ידי בעל דין המחזיק בהן (ע"א 2273/90 לימה בע"מ - פרל רוזנברג, פ"ד מז(2) 605, 615).

12. הנחה היא גם כי התובעת יודעת מהי יכולת השתכרותו של הנתבע, מהו פוטנציאל הכנסתו ומה היו הכנסותיו בפועל עת חיו יחדיו.

הנחה היא כי לו ידעה התובעת שהכנסת הנתבע גבוהה מזו אשר הוצהרה על ידו היתה עושה כל שלאל ידה כדי להביא ראיות לכך, ובמקרה שלנו אין מדובר במאמץ מיוחד אלא בהזמנת מעסיקו של הנתבע לעדות.

13. א. מכל שנאמר לעיל והנתונים שבפני עולה כי בשנים האחרונות עת עובד הנתבע

בתחום היהלומים גם על פי הצהרתו לא כל הכנסתו מגולמת בתלושי השכר.

ב. התובעת כשלה בלהוכיח כי הכנסתו של הנתבע הינה כנטען על ידה אולם גם הנתבע עצמו לא הצליח להראות וללמד מהו בדיוק אותו סכום, שכן גם לטענתו מעבר לסכום המגובה בתלוש שכר משולם לו גם סכום במזומן שעל גובהו קיימת מחלוקת, והוא מבקש כי נאמין לדבריו בעניין זה.

ג. מכל מקום, מגיבוש הנתונים וכפי שהובאו בפניי ופורטו לעיל עולה כי הנתבע עבד במספר מקומות עבודה ובמספר תחומים, הוא אדם חרוץ אשר לא נרתע ממאמצים להרחיב הכנסותיו ועיסוקיו ולא ישב בטל כל שנות הנישואים.

14. בכתבי טענותיהם הפנו ב"כ הצדדים לפרוטוקולים של דיונים שהתנהלו בבית הדין הרבני בהתייחס לעדים שלא זומנו לבית המשפט , עדים אשר בית המשפט לא יכול היה להתרשם מסימני האמת.

לו ביקש מי מהצדדים להציג ראיות ו/או להביא עדים לתמיכה בטענותיו בפני בית המשפט – היה עליו לזמן העדים האמורים לבית המשפט.

15. נוכח הנתונים והראיות שבאו בפני כאמור והעובדה שגם על פי עדות הנתבע, לא כל הכנסתו מגולמת בתלושי השכר ובהיעדר העדת עדים רלבנטיים ולאחר ששמעתי כל הנתונים נחה דעתי כי פוטנציאל הכנסתו של הנתבע עולה לשיעור של כ-9,000 ₪ נטו בחודש.

קביעת המזונות

16. א. בשנים האחרונות קיימת מגמה של צמצום מעגל ה"צרכים ההכרחיים" בהם מחויב

אב למינימום, וזאת על מנת להביא לכך שעיקרון השוויון בין בני הזוג ימצא ביטוי ככל שניתן גם בחיוב בדמי מזונות על פי הדין האישי.

ב. "צרכים הכרחיים" לעניין סוגיה זו אינם "צרכים חיוניים", אלא צרכים בסיסיים

ממש של קיום.

עפ"י מבחן זה נקבע פעמים רבות בהלכה הפסוקה כי צרכים הכרחיים הינם:

  1. מזון.

  2. ביגוד והנעלה.

  3. מדור: חלקם של הילדים בשכ"ד/ משכנתא והוצאות הבית.

  4. חינוך פורמאלי.

  5. הוצאות בגין כיסוי ביטוחי לקופ"ח ותרופות שגרתיות.

צרכים אחרים, כגון נופש, בתי מלון, טיולים וכיוב', ייחשבו הוצאות מדיני צדקה, אשר בהם יחויב האב, רק אם הוא נופל להגדרת "אמיד" על פי הפסיקה.

ג. כאשר מדובר ב"צרכים הכרחיים" שווים הם לעני ולעשיר. מדובר בחובה משפטית

שהקריטריון היחיד לה הוא צורכי הקטינים, שכן אין האב נותן להם כפי עושרו אלא כפי צרכי הקטינים.

ראה לעניין זה עמ"ש 1180-05-14 [פורסם בנבו] האמור לעיל, פס"ד מיום 26.03.2015.

ד. סיפוק המזונות לקטינים מעבר לצרכים ההכרחיים, נחשב לחיוב "מדין צדקה" וחל על שני ההורים על פי יכולתם הכלכלית. המטרה היא לספק לילדים רמת חיים נאותה אליה הורגלו ולגביהם, צריך בית המשפט לשקול בין יתר שיקוליו גם את השתכרותה של האם וגם את השתכרותו של האב.

ראה לעניין זה: בע"מ 5750/03 אוחנה נ' אוחנה, [פורסם בנבו], פס"ד מיום 08.06.2005; בע"מ 2433/04 צינבוי נ' צינבוי [פורסם בנבו], פס"ד מיום 02.10.2005; ע"א 180/80 תמיר נ' תמיר, פ"ד לד (4) 499, ע"א 302/80 אגלזיאס נ' אגלזיאס, פ"ד לד (4) 529. עמ"ש 1180-05-14 האמור לעיל; עמ"ש 32632-10-13 ר.מ. נ' פ.מ. ואח' [פורסם בנבו], פס"ד מיום 26.03.2015; עמ"ש 50603-01-14 ל.ר. נ' ד.ר. [פורסם בנבו], פס"ד מיום 06.01.2015; עמ"ש 54256-09-14 א.כ. נ' ב.כ. [פורסם בנבו], פס"ד מיום 08.02.2015.

17. בתצהיר העדות הראשית פירטה התובעת צרכי הקטינות וכדלקמן:

א. באשר לבת ש.ב. – עתרה התובעת לסכומים הבאים:

כלכלה ומזון 1400 ₪

ביגוד והנעלה 400 ₪

רפואה 100 ₪

חוגים 170 ₪

צעצועים 200 ₪

ספרים 200 ₪

כמו גם מחצית הוצאות חינוך.

ב. באשר לבת ל.ב. – עתרה התובעת לסכומים הבאים:

כלכלה ומזון 1400 ₪

ביגוד והנעלה 500 ₪

רפואה 300 ₪

צעצועים 300 ₪

ספרים 200 ₪

כמו גם מחצית הוצאות חינוך.

ג. עלויות מדורן של הקטינות:

שכר דירה 5,800 ₪

חשמל 323 ₪

טלויזיה, אינטרנט, כבלים וטלפון 410 ₪

ועד בית 214 ₪

ארנונה 416 ₪

מים וביוב 167 ₪

גז 40 ₪

סה"כ 7378 ₪

40% 2951 ₪

18. א. על פי ההלכה הפסוקה, תביעה למזונות היא תביעה כספית שיש להוכיחה ככל

תביעה אחרת, ברם גם מקום שלא כל הצרכים מוכחים, כך הוא גם המקרה שבפנינו, פוסקים בתי המשפט מזונות לפי שיקול דעתם ואומדן הצרכים הסביר והראוי.

ב. במקום שלא מובאות ראיות מספקות ו/או מדויקות קובעת הפסיקה כי צרכיו ההכרחיים של קטין שאינם דורשים ראיות מפורטות ואשר מצויים בידיעה כללית שיפוטית, עומדים כיום על סך של 1,250 – 1,400 ₪ ללא הוצאות מדור או הוצאות חריגות (לעניין זה ראו:

תמ"ש (ת"א) 451-02-12 א.ז. נ' ג.ס. [פורסם בנבו], פס"ד מיום 29.05.2013;

תמ"ש (נצ) 35921-05-13 ש.ל. נ' מ.ג. [פורסם בנבו], פס"ד מיום 01.02.2015;

עמ"ש1180-05-14 א.א. נ' מ.א. [פורסם בנבו], פס"ד מיום 26.03.2015.

אמר על כך כב' השופט י. שנלר מבית המשפט המחוזי בת"א:

"בהתאם למגמת הפסיקה אף בעת מתן פסק דינו של בית משפט קמא, סכום המזונות ההכרחיים עמד אכן בקירוב לסכום של 1,400 ₪ כפי שקבע בית משפט קמא" (עמ"ש ת"א 20511-10-10 פלוני נ' אלמוני [פורסם בנבו], פס"ד מיום 04.04.2013.

וראה גם בעמ"ש 1180-05-14 המאוזכר לעיל מפי כב' הש' שוחט – "בחלוף השנים העמידה הפסיקה את הצרכים ההכרחיים על סכום (משתנה) שנקבע כידיעה שיפטית של בית המשפט. כיום עומדים צרכים אלה על כ-1300-140 ₪ לחודש לילד (לא כולל מדור והוצאות מדור) כפוף להלכת ורד נ' ורד (עא' 552/87 פדי' מב (3) 594) הקובעת כי אין לחש את מזונותיהם של מספר ילדים כמכפלה של ילד אחד..." (עמ' 4 לפסה"ד).

19. א. עוד לציין כי לחלוקת זמן השהייה של קטינים עם הוריהם ישנה השפעה על גובה

החיוב הכספי במזונות אותו האב צריך להעביר לידי האם, הגם שאין לה השפעה על עצם החבות העקרונית של האב לשאת באופן אבסולוטי בצרכים ההכרחיים של הקטינים (שגילם נמוך מ-15) ראה: תמ"ש (ב"ש) 24588-10-13 ד' נ' ד' [פורסם בנבו], פס"ד מיום 07.08.2014.

ב. בתקופה האחרונה אנו עדים להתמודדות בפסיקה עם אופן קביעת מזונות,

והסכומים אותם יידרש לשלם אב יהודי למזונות ילדיו עת הוא מחויב במזונותיהם ההכרחיים כשמדובר במשמורת משותפת. לעניין זה ראה: תמ"ש 54256-09-14 א.כ. נ' ב.כ. [פורסם בנבו], פסק דין מיום 08.02.2015; תמ"ש 1745-11-13 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] פס"ד מיום 17.8.2014; תמ"ש 50603-01-14 ל.ר. נ' ד.ר. [פורסם בנבו] פס"ד מיום 6.1.2015.

בתיק זה אין אנו אף צריכים להידרש לסוגיה זו שכן עפ"י פסק דין של בית הדין

הרבני מקיים האב הסדרי ראייה מינימליים עם ילדיו, פעמיים בשבוע שעות

אחדות בכל פעם , ללא לינה . משכך לעניין זה הנטל הכלכלי המוטל על האם גבוה,

הן לעניין האחריות והטיפול בקטינים והן לעניין עלויות גידולם.

20. א. על הסך האמור, יש להוסיף את רכיב המדור, במקרה שיש צורך בשכירת דירה ו/או

תשלום משכנתא; גובה החיוב הינו בסך 30% מהסכום המשתלם עבור קטין אחד,

40% לשני קטינים ו-50% למעלה משני קטינים כסכומים המהווים השתתפות במדור הקטינים. ראה:

תמ"ש 14993-02-11 ה.ד.(קטין) ואח' נ' ד. [פורסם בנבו] ,פס"ד מיום 01.01.2013; עמ"ש 32632-10-13 ר.מ. נ' פ.מ.ואח' [פורסם בנבו], פס"ד מיום 26.3.2015;

עמ"ש 1180-05-14 א.א. נ' מ.א. [פורסם בנבו] ,פס"ד מיום 26.3.2015.

אף בנוסף לאלו, יחויב האב בחלק יחסי בהוצאות החזקת מדור תוך החלת השתתפות שווה בין הצדדים גם בהוצאות רפואיות חריגות ובהוצאות חינוך חריגות וחיוניות.

ב. גם לעניין המדור קבעה ההלכה הפסוקה כי יש לערוך הבחנה בין "מדור הכרחי" לבין מדור שהוא בגדר מותרות או בגדר חיוב מדיני צדקה.

ג. במקרה דנן, עד לפרוץ המשבר התגוררו בני המשפחה בדירה בשכירות עליה שילמו סך של 5600₪ לחודש. עם פרוץ הסכסוך עזב הנתבע את בית המגורים של המשפחה והוא מתגורר בדירה של דודתו. האם והילדים מתגוררים בדירה בשכירות.

בעמ"ש 1180-05-14 א.א. נ' מ.א. [פורסם בנבו] ,פס"ד מיום 26.3.2015 הפנה בית

המשפט וקבע כי:

"... עם הפירוד/ הגירושין נדרשים שני ההורים לקורת גג להם ולילדים שעה שאלה נמצאים אצלם, מה גם שהעלות של הוצאות אלו, שהולכת וגדלה, מהווה נתח נכבד מההוצאה הכספית הכוללת בהקשר זה יש לכוון בגדר 'הצרכים ההכרחיים' לעלות של מדור בסיסי ממוצע, כזה שיש בו כדי להוות קורת גג מספקת לקטינים שעניינם עומד לדיון. כך לגבי הוצאות המדור את עלותם של אלה יש לגזור בהתאם למדור הבסיסי – והכל (דיור והוצאות מדור) ללא כל קשר לעלות השכירות המשולמת בפועל. עלות זו תיקח בחשבון את מספר הילדים הקטינים, לא רק לצורך קביעת החלק היחסי מהעלות בו יחויב האב אלא גם לצורך קביעת העלות עצמה. את הפער בין הצרכים ההכרחיים לצרכים שמעבר לכך, לרבות הפער בעלות המדור הבסיסי למדור הראוי יש לייחס לדיני הצדקה ככל שידם של ההורים, גם האם, משגת." עמ' 3 לפסק הדין.

ראה גם עמ"ש 32632-10-13 ר.מ. נ' פ.מ. ואח' [פורסם בנבו], פס"ד מיום 26.3.2015 עמ' 4 לפסה"ד:

"בפרשת א.א. נ' א.מ. הנ"ל הבהיר בית המשפט כי ריכוך מוחלטותו של החיוב המוטל על האב לספק את צרכיהם ההכרחיים של ילדיו הקטינים על דרך של צמצום אותם "צרכים הכרחיים" לכדי מינימום, ייעשה גם בנוגע לדיור והוצאות מדור שכן עם הפירוד/ הגירושין נדרשים שני ההורים לקורת גג להם ולילדים שעה שאלה נמצאים אצלם, מה גם שהעלות של הוצאות אלה הולכת וגדלה ומהווה נתח נכבד מההוצאה הכספית הכוללת".

ד. בהתחשב בהכנסתו של האב כפי שנקבעה לעיל ובסכומים שנשא התא המשפחתי

לתשלום שכירות והוצאות אחזקתו כמו גם הוצאות הכלכלה נראה כי אכן היתה עזרת צד ג' (הוריי התובעת) כנטען ע"י הנתבע, כמו גם מימוש חסכונות. אשר על כן נחה דעתי לקבוע כי דמי המדור אשר על פיהם יחושב חיוב הנתבע, יהיו כפי המפורט בסעיף 22 להלן.

21. א. עוד יש ליתן הדעת לכך כי עשיית הצדק והדין מחייבת שימוש בשיקול הדעת

השיפוטי כך שיובטחו מזונות הקטינים אולם כך שיהא זה חיוב אשר לא ישית על

האב חיוב במזונות שאינו אפשרי ונהיר גם כי יש להותיר מינימום לקיום אנושי של החב במזונות שכן "מוחלטותו של החיוב אין משמעה הותרת האב חסר כל ויש להותיר בידיו מינימום של קיום אנושי (לשון בית המשפט העליון בבג"צ 10662/04 חסן נ' המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו], 28.03.2012) גם כשאין בידו לשלם חוב פסוק במועדו לרבות חוב מזונותיו."

ת"א 4905/98 גמזו נ' ישעיהו פדי' נה(3) 360.

ראה לעניין זה גם:

בע"מ 5750/03 אוחנה נ' אוחנה [פורסם בנבו] ,פס"ד מיום 08.05.2005.

בע"מ 2433/94 צינובוי נ' צינובוי [פורסם בנבו], פס"ד מיום 02.10.2005.

בע"מ 1715/07 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] , פס"ד מיום 26.08.2007.

עמ"ש 32632-10 ר.מ. נ' פ.נ. [פורסם בנבו] , פס"ד מיום 26.03.2015.

באשר להותרת מינימום הכרחי לקיומו של האב, אישר בית המשפט פסקי דין שהותירו לאבות פחות מ-2,000 ₪ לקיומם שלהם.

ראה: בע"מ 1715/07 פלוני נ' פלונית ואח', [פורסם נבו], פס"ד מיום 06.03.2008.

ב. האב מבקש גם הוא לשכור דירה למגוריו בה תהא לו אפשרות להלין ילדיו אצלו.

סיכום

22. לאחר שבחנתי כלל הנתונים שהובאו בפני קובעת כדלקמן:

א. האב ישלם מזונות הקטינות על סך של 1,400 ₪ לחודש ,לכל אחת מהן ולידי

האם. תשלום דמי המזונות החל מיום 10.5.2015 ובכל 10 לחודש שלאחריו.

עד אותו מועד יחולו החיובים שבהחלטות הביניים.

ב. בנוסף, הנני מחייבת את האב לשלם השתתפות במדור הקטינות ובהוצאות מדור הקטינות – בגובה של 40% מדמי שכירות ריאליים אותם אני מעמידה כיום ע"ס של 4,500 ₪ לחודש ובתוספת סך של 500 ₪ לחודש בגין השתתפות בהוצאות המדור.

סך החיוב בסעיף זה הינו- 2,300 ₪ בחודש וזאת בכפוף להצגת הסכם שכירות על

ידי האם.

ג. האב יישא במחצית עלות המעון ו/או הגן ו/או צהרון ו/או קייטנה (מחזור אחד בחופשת הקיץ) עבור כל אחת מהקטינות וכן מחצית מעלות רישום לבית הספר ודמי שכלול עפ"י קבלות שתציג האם ובניכוי הנחות שתקבל.

ד. הצדדים יישאו בחלקים שווים גם בעלויות אבחון ושעורים פרטיים ; האם תפנה

לאב מראש בכל נחיצות להוצאה כגון זו. במקרה של מחלוקת לעניין

נחיצותה – תכריע המלצת גורם חינוכי/רפואי.

ה. דמי המזונות כולל הוצאות מדור יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן ויעודכנו כל שלושה חודשים. המדד לחישוב ההצמדה כאמור יהא מדד חודש מרץ 2015 אשר פורסם ב-15.4.2015 , בלא הפרשי עבר.

ו. הצדדים יישאו בחלקים שווים ביניהם בהוצאות רפואיות חריגות שאינן כלולות

בסל הבריאות לרבות טיפולי שיניים וטיפולים אורתודנטים. היה ותהיה מחלוקת

בין הצדדים באשר לטיב או סוג הטיפול הדרוש, יכריע הגורם המטפל.

ז. כל קצבאות המל"ל עבור הקטינות תשולמנה לידי האם ותתווספנה לדמי המזונות שנפסקו לעיל.

ח. דמי המזונות ישולמו עד הגיע כל אחת מהקטינות לגיל 18 שנים ו/או סיום לימודיה התיכוניים ולפי המאוחר.

בתקופת השרות הצבאי ובכפוף לו– ישולם 1/3 מהחיוב האמור.

5129371ט. כל צד יישא בהוצאותיו.

54678313

מתירה לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

ניתן היום, ח' אייר תשע"ה, 27 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.

תמ"ש 33168 05 12 54678313

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

ליצירת קשר לחץ כאן>>>

לעמוד הבית>>>

לכתבות נוספות>>>


דניאל ויגלר הינו עו"ד ומגשר המתמחה בדיני משפחה, דיני ירושה, דיני חוזים, דיני חברות ומקרקעין.  
עו"ד דניאל ויגלר הוא עו"ד מיומן וחריף, בעל ידע משפטי מקצועי רחב וניסיון מקצועי רב בטיפול בתיקים מורכבים בתחום דיני המשפחה והירושה בכל הערכאות המשפטיות.

 

 

ויצמן 2 (בית אמות השקעות), תל אביב

טלפון : 03-7444391

פקס: 03-6212440

מייל: daniel@wigler-law.co.il

 

 

Daniel Wigler Law Firm is a boutique law office which is situated in the center of Tel Aviv, Israel, and specializes in family law and inheritance law. 
The firm provides its clients with legal consultancy on divorce and inheritance procedures in Israel

כל הזכויות על התוכן באתר שמורות למשרד עו"ד דניאל ויגלר 

האתר נבנה ומנוהל ע"י ALMA MARKETING