הורשה זאת למעשה העסקה הכי גדולה של כל אדם באשר הוא, שכן, אותו אדם מעביר את כל רכושו ללא יוצא מן הכלל ליורשיו.

 

על פי חוק הירושה, עם פטירתו של אדם, עובר רכושו ליורשיו. עד לקביעת זהות היורשים, כל רכושו של הנפטר מוגדר כעיזבון (למעט רכוש אשר אינו נחשב עיזבון: כגון ביטוחים, קופות גמל, קצבאות ועוד).

 

לאחר הפטירה, יש לבדוק האם המנוח/ה ערך צוואה אם לאו, בכדי לקבוע מי הם היורשים.

 

ירושה על פי דין:

 

במידה ולא נערכה צוואה, היורשים של המנוח/ה הינם יורשיו על פי דין, כלומר, כפי שנקבע בחוק הירושה.

 

כאשר במועד הפטירה למנוח/ה לא היה בן/בת זוג הרכוש יחולק באופן הבא:

1. הילדים וצאצאיהם (הצאצאים הם הנכדים של המנוח/ה לרבות הנינים) הם אלו אשר יורשים ראשונים.

2. רק אם למנוח/ה אין ילדים או נכדים אז הוריו של המנוח וצאצאיהם (הצאצאים הינם האחים של המנוח/ה) יהיו זכאים לרשת את המנוח/ה.

3. רק אם למנוח/ה אין ילדים ונכדים או הורים או אחים אז הורי הוריו של המנוח וצאצאיהם של המנוח (הצאצאים הם למעשה הדודים  של המנוח/ה) יהיו זכאם לרשת את המנוח/ה.

4. אם למנוח/ה אין אף קרוב משפחה על פי המפורט לעיל, מדינת ישראל היא זו שתהא זכאית לרשת את המנוח/ה.

החלוקה בין היורשים על פי דין תהיה תמיד שווה. למשל, במידה ולמנוח/ה יש שלושה ילדים, נכון למועד פטירתו, כל אחד מהם יקבל 1/3 מרכושו.

 

כאשר במועד הפטירה למנוח/ה היה בת/בן זוג (גם ידוע/ה בציבור ייחשב כבן זוג על פי חוק הירושה), הרכוש יחולק באופן הבא:

 

1. בן הזוג מקבל את כל המיטלטלין של משק הבית המשותף כולל המכונית המשפחתית.

2. אם המנוח/ה הותיר אחריו ילדים או צאצאיהם או הורים אז בן הזוג מקבל חצי מהרכוש (החצי השני יחולק שווה בשווה בין ילדי המנוח/ה או בין הוריו במידה ולא היו לו ילדים או נכדים).

3. אם היורשים על פי דין של המנוח/ה הינם אחים או הורי הורים אז בן/בת הזוג יקבל 2/3 מהרכוש של המנוח/ה. כמו כן, במידה ובערב פטירת המנוח/ה היה בן/בת הזוג נשוי למנוח/ה שלוש שנים או יותר וגר עמו באותה דירה אשר הינה חלק מרכוש המנוח/ה, יקבל בן/בת הזוג את כל הזכויות של המנוח/ה בדירה.

 

ירושה על פי צוואה:

בחוק הירושה ישנה רשימה סגורה  של צוואות שניתן לערוך. 

כיבד רצון המנוח הינו עיקרון על במשפט הישראלי, וקיימת חזקה שמי שעורך צוואה כפי שנקבע בחוק הירושה, פועל מתוך גמירת דעת ליצור צוואה ומתוך מודעות למהותה ולכוחה.

לעניין זה השלכה ישירה בכל הנוגע להתנגדויות לקיום צוואה, שכן, נטל הראיה בביהמ"ש לכשרותה של הצוואה משתנה בין צוואה תקינה וצוואה פגומה.
כאשר הצוואה תקינה (כלומר, הצוואה מקיימת את כל הדרישות הקבועות בחוק בכל הנוגע לאופן עריכתה), החזקה היא שהצוואה נעשתה בגמירות דעת של המנוח/ה והנטל להוכיח את ההפך הינו על כתפי מי שמתנגד לקיום הצוואה. אולם, במידה והצוואה פגומה מבחינה צורנית, נטל הראיה יתהפך ויהיה על כתפי זה שמבקש לקיים את הצוואה, על אף הפגמים הצורניים שנמצאו בה.

בישראל ניתן לערוך צוואה רק בארבע מהדרכים הבאות:

1. צוואה בכתב יד – ס' 19 לחוק הירושה.

2. צוואה בעדים – ס' 20 לחוק הירושה.

3. צוואת בפני רשות – ס' 22 לחוק הירושה.

4. צוואה בעל פה (צוואת שכיב מרע) – ס' 23 לחוק הירושה.

 

האמור לעיל הינו קוצו של יוד לעולם משפטי רחב ומורכב. אין להקל ראש בכל הקשור לירושות וצוואות. סכוסי ירושה הינם סכוסים קשים ביותר הכרוכים בהליכים משפטיים ממושכים, סכסוכים אשר קורעים משפחות רבות.

מומלץ ביותר, לכל אדם באשר הוא, להתייעץ עם עו"ד המתמחה בתחום, על מנת לנסות ולצמצמם כמה שיותר, עוד בחייו, את המחלוקות שעלולות להיווצר לאחר פטירתו בכל הנוגע לאופן חלוקת רכושו.
כמו כן, גם היורשים צריכים להיות מודעים לזכויות ולחובות הכרוכות בזכות לרשת (כגון הזכות להסתלק מהעיזבון או לערוך עסקה בין יורשים), ועל כן, מוטב גם להם להתייעץ בעו"ד, בטרם יעתרו בבקשות להוצאת צו ירושה או צו קיום צוואה.