מזונות ילדים

החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) תש"יט - 1959 קובע כי אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, כלומר על פי הדין הדתי של העדה הדתית אליה הוא משתייך.
כמו כן, קובע החוק כי אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונות ילדיו על פי הוראות החוק.

צרכים הכרחיים של קטין ומזונות מדיני צדקה:
המשפט העברי מבחין לעניין מזונות הילדים בין "מזונות הכרחיים" ל"מזונות מדין צדקה. הפסיקה והספרות המשפטית עוסקות רבות בהבחנה בין שני סוגי הצרכים, והבחנה זו בעלת משנה חשיבות מאחר ועל האב היהודי מוטלת חובה אבסולוטית שאיננה מוטלת על האם לספק את מזונותיהם ההכרחיים של ילדיו הקטינים עד גיל 15. לעומת זאת חובת סיפוק המזונות מכוח דיני הצדקה מוטלת הן על האב והן על האם.
צרכים הכרחיים המסופקים באמצעות מזונות מן הדין הם צרכים הנחוצים למחייתו של הקטין ואילו מזונות מדין צדקה הינם עבור הצרכים שהינם מעבר לצרכים ההכרחיים ועד לרמת החיים בה הורגלו הקטינים. 
אותם צרכים הכרחיים כוללים אוכל בגדים, מדור, ריהוט וכלי בית, הוצאות רפואיות וכיו"ב' צרכים מינימליים ביותר הנחוצים לקטין ואשר קיומו הממשי של הקטין תלוי בהם. המונח "צרכים הכרחיים" איננו ברור מספיק אולם ברור
הוא כי למונח ניתנת פרשנות מצמצמת ולא מרחיבה.

על מנת לבחון את הצרכים הכרחיים יש להפעיל מבחן אובייקטיבי ולבחון את צרכיו של הקטין בהיותו "קטין ככל הקטינים בישראל"  ומבחן סובייקטיבי הבוחן את צרכיו החורגים של הקטין הספציפי, דוגמת הוצאות רפואיות מיוחדות שאינן אופייניות לכלל אוכלוסיית הקטינים.
בבואו של ביהמ"ש לקבוע את שיעורם של דמי מזונות מדין צדקה עליו לבדוק את מצבו הכלכלי של החייב במזונות; כאשר יכולתו לתת דין צדקה תקבע רק לאחר שסיפק את פרנסתו שלו ואת פרנסת התלויים בו לפי דין; כלומר, ההורים ישלמו מזונות מדין צדקה רק בשיעור שמשיגה ידם ובהתאם ליכולתם הכלכלית. הילדים הקטינים שייהנו ממזונות מדין צדקה יהיו אלה שלא יכולים לפרנס את עצמם (מרבית הילדים עד גיל 18). גובה דמי המזונות יהיה כדי מחסורו של הקטין, כלומר, היקף חובת תשלום דמי המזונות ושיעורם יקבעו בהתאם לרמת החיים לה נזקקים הקטינים ואשר אליה הורגלו ואשר הינם מעבר לצרכיהם ההכרחיים.
                  
מצבו הכלכלי של האב:
לצד המבחנים הבודקים את צרכיו של הקטין, קיים שיקול נוסף המשפיע על שיעור דמי המזונות והוא רכושו, פוטנציאל ההשתכרות ומצבו הכלכלי של החייב במזונות. למרות שהמזונות מן הדין האישי הינם עבור צרכים הכרחיים בלבד ואמורים להיות אחידים לעני ולעשיר בפועל, אב אמיד ובעל נכסים יחויב בשיעור גבוה יותר של
דמי מזונות מאב עני. ענייו זה אף הורחב בפסיקה בה נקבע כי לא רק רכוש ממשי אלא אף פוטנציאל השתכרות ורמת חיים גבוהה עלולים להגדיל את שיעור דמי המזונות.
כמו כן, לצד חובת המזונות בדבר הצרכים ההכרחיים לקטינים  עומדת חובה גם למזונות מדין צדק אשר בתשלומם חייבים שני ההורים, בהתאם ליכולתם הכלכלית. מכאן, שמצבם הכלכלי של ההורים, לרבות מצבו הכלכלי של האב משפיעים על שיעור דמי המזונות שייפסקו לאב.
                   ·                    
תביעה לשינוי/הפחתה/הגדלה של שיעור דמי המזונות:
פס"ד למזונות שונה במהותו מכל פס"ד אחר שכן ניתן לבצע התדיינות חוזרת לגביו במידה ומתקיימות נסיבות
שונות, וזהו גם הדין כאשר מדובר בפס"ד שאישר הסכם גירושין בו נקבעו מזונות קטינים או פסק דין שקבע את גובה מזונות ילדים לאחר דיונים בבית המשפט.
תביעה לשינוי שיעור מזונות יכולה לבוא לאחר פס"ד שאישר הסכם גירושין בין ההורים שכלל התייחסות לסוגיית המזונות; ו/או לאחר פס"ד שהכריע בתביעה נבדלת ומופרדת של הקטין כנגד אביו. לביהמ"ש בישראל יש נטייה לצמצם את ההתערבות במזונות, ורק במקרים בהם והוכח שינוי מהותי בנסיבות של הצדדים (למשל פיטורים של הנושא בדמי המזונות או עליה משמעותית בצרכי הקטין) יתערבו ביהמ"ש ויבחנו האם באמת יש להורות על שינוי גובה דמי המזונות.

 

 

מזונות אישה

על פי החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) אדם חייב במזונות בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו.
כלומר, על בעל יהודי יחולו כללי המשפט העברי לצורך הקביעה אם הוא חייב במזונות בת זוגו ומה הוא הסכום אשר אותו יהיה עליו לשלם לו.
הכלל ההלכתי בכל הנוגע למזונות אישה הינו: "עולמה עמו ואינה יורדת עמו". כלומר, במסגרת הליכי גירושין, עד לסידור הגט, האישה זכאית לקבלת דמי מזונות מבעלה, בסכום שיאפשר לה לשמור על אותה רמת חיים אליה הורגלה במהלך חיי הנישואין.
יש להדגיש, כי דמי המזונות שהאישה זכאית לקבל (במידה והיא זכאית לקבל) הינם עד למועד הגירושין, דהיינו עד לסידור הגט בלבד.
בניגוד למדינות רבות בחו"ל, על פי המשפט העברי אין הבעל חייב במזונות אשתו לאחר סידור הגט.
דמי המזונות אשר האישה זכאית לקבל הינם בגין עלות צרכיה כשם שהיו לאורך חיי הנישואין (הוצאות עבור מזון, ביגוד, הנעלה, מוצרי טיפוח, איפור, תרבות ופנאי ועוד), וכמובן, עבור עלות המדור ואחזקת המדור של האישה, קרי על הבעל לשלם לאישה דמי שכירות או לחילופין משכנתא וכן ארנונה, מים, חשמל גז וכיו"ב.
קיימים מצבים בהם אישה מפסידה את זכותה לקבל דמי מזונות מבעלה עד למועד סידור הגט. 
כך למשל כאשר הבעל מוכיח שהאישה בגדה בו או שהאישה עזבה אותו ללא סיבה מוצדקת או שהתנהלות האישה הביאה להרס חיי הנישואין ואילצה את הבעל לתבוע גירושין.
כמו כן, אישה אשר עובדת ומשתכרת מעבר לגובה עלות צרכיה ומדורה אינה זכאית למזונות לאור הכלל ההלכתי "יוצאת מעשה ידיה תחת מזונותיה", אך במידה והאישה תוכיח כי צרכיה גבוהים מהכנסותיה, יחויב בעלה בהשלמת דמי מזונותיה.
סוגיית מזונות האישה הינה מורכבת ביותר, שכן, משלבת היא כללים מהמשפט האזרחי יחד עם הלכות מהמשפט העברי. האמור לעיל, הינו רק קוצו של יוד, של תחום רחב היקף זה.
כל הליך גירושין הינו שונה ממשנהו, ומומלץ ביותר לאישה העומדת בפני הליכי גירושין להיוועץ עם עו"ד אשר הינו מומחה ובקיא בתחום, על מנת שתוכל להבין אם היא זכאית למזונות אישה אם לאו, כמו גם היכן כדאי לה לתבוע את מזונותיה (בבית הדין הרבני או בבית המשפט לענייני משפחה) ומהו הסכום אותו היא זכאית לקבל.