בית משפט לענייני משפחה בראשון לציון
תמ"ש 12466-02-14
בפני
כבוד השופט נחשון פישר
הנתבעת
פלונית ע"י ב"כ- עוה"ד דניאל ויגלר, עו"ד ענת ברמ
ספרות:
ג' שלו, דיני חוזים - החלק הכללי
א' ברק, פרשנות במשפט, כרך ב, פרשנות החקיקה (התשנ"ג)
חקיקה שאוזכרה:
חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973
חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973: סע' 1, 2א
חוק המתנה, תשכ"ח-1968: סע' 5
מיני-רציו:
* אכן, לאור הוראות הסכם הממון, מהווים כספי התגמולים ותמורת מכירת המגרש, לכשעצמם, רכושו הבלעדי של התובע. אך משבחר התובע להפקיד כספים אשר בבעלותו, מנכסיו ומיגיעה אישית, לחשבון המשותף, הביע, במעשה זה, את כוונתו כי יעשה שימוש בו על ידי שני הצדדים ואין הוא זכאי להשבתם; טענת התובע כי הנתבעת שינתה למעשה את האמור בהסכם לעניין הזכויות בדירה, בהבטחה שניתנה לו בעל פה – נדחתה. שכן, הסכם גירושין שאושר וניתן לו תוקף של פסק דין הינו שריר וקיים וניתן לאוכפו כל עוד לא בוטל או שונה בדרך שנקבעה בחוק יחסי ממון, דהיינו: השינוי נעשה בכתב ואושר ע"י ביהמ"ש.
* משפחה – יחסי ממון – יחסי שיתוף בנכסים
* משפחה – הסכם ממון – תוקפו
* משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – הסכם ממון
* משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – חשבון בנק משותף
.
תביעה רכושית במסגרתה עתר התובע להצהרה כי הוא בעליה של מחצית מדירת המגורים הרשומה ע"ש הנתבעת ולהורות על פירוק השיתוף בה. לחילופין להורות לנתבעת להשיב לו סכומים אשר לטענתו, הפקיד בחשבון המשותף בתוספת ריבית והצמדה. רקע: הצדדים חתמו על הסכם ממון המורה על הפרדה רכושית מוחלטת ברכוש ובפירות על שם כל אחד מהצדדים. הסכם הממון אושר וקיבל תוקף של פסק דין. בגדרי ההסכם הוסכם על ניהול חשבון משותף אליו יפקיד כל אחד מהם את הכנסותיו החודשיות ואשר ממנו ינהלו את הוצאותיהם, ברם באשר לדירת המגורים ההסכם קובע מפורשות כי זו שייכת לנתבעת בלבד, וכי לתובע אין ולא יהיו כל זכויות בה. לטענת התובע במהלך השנים הפקיד הוא בחשבון המשותף סכומי כסף גדולים שהתקבלו לידיו מתגמולי שחרור וממכירת זכויותיו במגרש ואלו שימשו, בין היתר, לסילוק המשכנתא שרבצה על דירת הנתבעת, כנגד התחייבות הנתבעת, בע"פ, להעברת מחצית מהזכויות בדירה על שמו ולפיכך לגישתו יש להעתר לתביעתו.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה דחה את התביעה מהטעמים הבאים:
לאור הוראות ההסכם, אין מקום להכנס לשאלת גובה הסכומים שהופקדו לחשבון המשותף על ידי התובע. שכן, אין נפקות לגובהם וזאת לנוכח הפקדתם לחשבון המשותף. אמנם, לאור הוראות ההסכם מהווים כספי התגמולים ותמורת מכירת המגרש, לכשעצמם, רכושו הבלעדי של התובע, וכך היה גם היום אילו בחר להפקיד את הכספים לחשבון שבבעלותו. ברם, משבחר התובע להפקיד כספים אשר בבעלותו, מנכסיו ומיגיעה אישית, לחשבון המשותף, הביע, במעשה זה, את כוונתו כי יעשה שימוש בו על ידי שני הצדדים. כאשר בהסכם עצמו נקבע כי עם פתיחת החשבון המשותף " לכל אחד מהצדדים תהיה זכות משיכה עצמאית." בהקשר זה הוזכרה גם ההלכה הפסוקה לפיה פתיחת חשבון משותף משמשת ראיה לכאורה לרצון בעלי החשבון לקיים שותפות בכל הנוגע לחשבון כזה, ויש הרואים בכך אף מתנה שמקנה בעל החשבון למצטרף אליו. זאת ועוד, שני הצדדים, עשו שימוש אישי בחלק מהכספים שהופקדו על ידם לטובת צרכי המשפחה ובנסיבות אלו, לא ניתן להורות עתה על השבת הכספים שהופקדו על ידי התובע בחשבון המשותף, אף אם אלה שימשו לכיסוי המשכנתא שרבצה על דירת הנתבעת. מכל מקום דין התביעה להדחות, נוכח הוראות ספציפיות בהסכם הנוגעות לדירה, בגדרן נשללה במפורש, מכל וכל, האפשרות לתביעת זכות לבעלות או השבת כספים בגין תשלומי משכנתא ששולמו על ידם. טענת התובע כי הנתבעת שינתה למעשה את האמור בהסכם, בהבטחה שניתנה לו בעל פה – נדחתה. שכן, הסכם גירושין שאושר וניתן לו תוקף של פסק דין הינו שריר וקיים וניתן לאוכפו כל עוד לא בוטל או שונה בדרך שנקבעה בחוק יחסי ממון, דהיינו: השינוי נעשה בכתב ואושר ע"י ביהמ"ש.
פסק דין
זוהי תביעה רכושית שהגיש התובע כנגד הנתבעת במסגרתה דרש מביהמ"ש להצהיר כי התובע הנו בעליה של מחצית מהדירה המצויה ברח' --- ב---- והידועה כגוש --- חלקה -- תת חלקה --. (להלן: "הדירה") ולהורות על פירוק השיתוף בה. ולחילופין ביקש להורות לנתבעת להשיב לו סכומים אשר לטענתו, הפקיד בחשבון המשותף בתוספת ריבית והצמדה.
העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת:
הצדדים נישאו זל"ז ביום 21.6.2005. מנישואים אלו נולד בנם המשותף נ.ז., יליד התאריך --2006. כיום בן 9 שנים.
יודגש כי לשני הצדדים היו אלה נישואים שניים כאשר לתובע בן בגיר מנישואיו הקודמים ולנתבעת בן כבן 16 מנישואיה הקודמים.
במועד נישואיהם היו לתובע זכויות חכירה במגרש בבעלות המנהל מכח זכויותיו כ"בן ממשיך" במושב ---- ואילו לנתבעת זכויות בדירה שפרטיה לעיל- עליה רבצה משכנתא.
טרם נישואיהם חתמו הצדדים על הסכם ממון. ההסכם אושר וקיבל תוקף של פסק דין על ידי כב' השופט דוד שהם מביהמ"ש לענייני משפחה בראשון לציון ביום 30.5.2005 (תמ"ש 16480/05), (להלן: "ההסכם").
בהתאם להוראות ההסכם קבעו הצדדים משטר של הפרדה רכושית מוחלטת ברכוש הרשום על שם כל אחד מהם ובפירותיו.
התובע עבר להתגורר בדירה אשר בבעלות הנתבעת, יחד עמה ועם בנה מנישואיה הקודמים. הצדדים ניהלו חשבון בנק משותף, אליו הופקדו הכנסותיהם וממנו שולמו הוצאותיהם לרבות תשלומי המשכנתא עבור הדירה ואחזקת המדור.
אין חולק כי מספר חודשים לאחר הנישואין, שוחרר התובע משירות קבע בצה"ל ואת הפיצויים שקיבל בגין שחרורו (אשר הצדדים חלוקים על גובהם) הפקיד בחשבון המשותף.
התובע מכר גם את זכויותיו במושב --- ותמורתם הופקדה אף היא בחשבון המשותף.
בשלב כלשהו, עלו יחסי הצדדים על שרטון והתובע עזב את הדירה.
בחודש ינואר 2014 הגישה הנתבעת תביעה למזונות קטין, מדור ואחזקת מדור (תמ"ש 25522-01-14). הצדדים ניהלו מו"מ ארוך בסופו הגיעו להסכמות בשאלת משמורת הקטין ומזונותיו. הסכמות אלו קיבלו תוקף של פסק דין בדיון מיום 13.1.2015 והתיק נסגר.
כחודש לאחר מכן, הגיש התובע תביעה זו לביהמ"ש. משנחלקו עמדות הצדדים, נשמעו הוכחות והוגשו סיכומים.
עתה יובאו טענות הצדדים בקצרה.
טענות התובע:
לאחר הנישואין, הצטרף התובע לחשבון על שם הנתבעת, אליו הפקיד הוא את הכנסותיו, מחשבון זו חויבו כל הוצאות המחיה של הצדדים לרבות תשלומי המשכנתא, הוצאות המדור, הוצאות בנה של הנתבעת מנישואים קודמים ומזונות בנו של התובע מנישואין קודמים.
עם שחרורו מהצבא קיבל התובע פיצויים ותגמולים אותם הפקיד לחשבון המשותף של הצדדים. התובע אף מכר את המגרש שהיה בבעלותו במושב --- ואת כספי התמורה הפקיד לחשבון המשותף. בסך הכל הפקיד התובע בין השנים 2006 ועד 2008 סכום של 599,623 ₪.
לטענת התובע, הפקדת כספים אלה בחשבון המשותף, למרות ששייכים לו בלבד, נעשתה על סמך הבטחה והתחייבות בלתי כתובה של הנתבעת כלפיו כי בתמורה לכספים אלו היא תעביר על שמו מחצית מזכויותיה בדירה.
ואכן, לטענתו, במהלך השנים משכה הנתבעת מהחשבון המשותף צ'קים אשר שימשו לסילוק המשכנתא שרבצה על הדירה בסכום של 557,050 ₪. ולפיכך, בהתאם לס' 3 ז' להסכם הגירושין- הרי שהוא רכש זכויות בדירה.
התובע דוחה את טענותיה של הנתבעת כי הכספים שימשו לצורך מחיה שוטפת, מאחר וזו, לטענתו, שולמה ממשכורותיו שהופקדו אף הם באופן שוטף לחשבון המשותף.
לטענתו, במהלך חייהם המשותפים הנתבעת היא שניהלה את ענייניהם הכלכליים של הצדדים והוא המשיך והפקיד את הכספים לחשבון המשותף מתוך אמונה שלמה כי תעמוד בהבטחתה. אולם בכל פעם שפנה אל הנתבעת וביקש למלא את חלקה בהסכם הלא כתוב – התחמקה הנתבעת בתירוצים שונים.
עוד הוא מציין כי על אף שהצדדים חתמו על הסכם ממון ערב נישואין- הם לעיתים סטו מהאמור בו, כך במקרה דנן.
כיום, התובע שנכנס לנישואין עם זכויות במגרש וכספי פיצויים ותגמולים- יוצא מחיי הנישואין ללא כל רכוש וממון. בעוד הנתבעת כיום בעליה של דירה ללא משכנתא, רכב חדש וכספים בחשבון.
לפיכך מבקש התובע להצהיר כי הוא בעליה של מחצית מהדירה הרשומה כיום על שם הנתבעת ולהורות על פירוק השיתוף בה באמצעות כינוס נכסים.
לחילופין, מבקש להורות לנתבעת להשיב לידיו את כל הסכומים אשר הפקיד בחשבון המשותף שמקורם בפיצויים ותגמולים וממכירת המגרש במושב --- בתוספת ריבית והצמדה.
טענות הנתבעת:
הפקדות הכספים בוצעו לאורך שנות הנישואין מרצונו החופשי של התובע, ולצורך מימון כל הוצאותיו במהלך שנות הנישואין.
עוד מציינת הנתבעת כי התובע עשה שימוש בכספים מהחשבון המשותף גם לצרכיו הפרטיים כגון תשלום דמי מזונות לבנו מנישואין ראשונים, תשלום שכ"ט לשלושה עו"ד שונים אשר ייצגו אותו בהליך המשפטי שניהל נגד הוריו.
הנתבעת מכחישה כי הבטיחה לתובע כי בתמורה להעברת הכספים תרשום את מחצית הזכויות בדירתה על שמו.
הצדדים חתמו על הסכם ממון המורה על הפרדה רכושית מוחלטת ברכוש ובפירות על שם כל אחד מהצדדים. הסכם הממון אושר וקיבל תוקף של פסק דין.
בחתימתם על ההסכם ביקשו הצדדים למנוע מצב בו התנהגות כלשהיא של מי מהם במהלך חייהם המשותפים תתפרש שונה מכוונותיהם המוצהרות בהסכם.
בס' 3 טז להסכם נקבע מפורשות כי לתובע לא יהיו זכויות בדירה גם אם ישקיע כספים בדירה באמצעות נשיאה בתשלומי המשכנתא.
עוד קבעו הצדדים כי הוראות ההסכם יחולו כל עוד אין הסכמה אחרת בכתב, ומשאין כזו- יש לכבד את הוראות ההסכם כלשונם.
דיון:
כאמור, הצדדים חתמו על הסכם אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין על ידי כב' השופט דוד שהם ביום 30.5.2005.
מאחר וטענות הצדדים נסמכות על האמור בהסכם יובאו כעת סעיפים מרכזיים בו:
"3. רכוש נפרד:
א. כל רכוש מכל מין וסוג שהוא, דניידי ודלא ניידי, בין בארץ ובין בחו"ל, לרבות ומבלי לפגוע בכלליות האמור לעיל זכויות בחברות, בנכסים עסקיים, כספים, טובות הנאה, זכויות על פי הסכמים שבין אחד מבני הזוג לבין צד או צדדים שלישיים, זכות מכל מין וסוג שהוא, בין זכות שבדין או זכות שבהסכם, בין זכות שגמלה ובין זכות עתידית... שיש לכל אחד מבני הזוג, בין ביום חתימת הסכם זו ובין שיצטבר לאחר מועד החתימה על הסכם זה, בין שנצבר לפני נישואיהם ובין שנצבר במהלכם, וכן כל טובת ההנאה ו/או הפירות ו/או הרווחים ו/או השבחה ו/או ו/או עלית ערך ו/או תגמולים אשר יופקו ו/או יצמחו ו/או יתקבלו מהרכוש, בין אם נצברו לפני חתימת הסכם זה ובין אשר יווצרו לאחר חתימת הסכם זה בין שנצבר לפני נישואיהם ובין שנצבר במהלכם (להלן: "הפירות") יהיו שייכים בלעדית לאותו בן זוג שהנו הבעלים הרשום ו/או המחזיק בהם ביום חתימת הסכם זה.
...
יד. למען הסר ספק ומבלי לגרוע מכלליות האמור בסעיף 3 דלעיל, מובהר ומוסכם בין הצדדים כי הדירה ברח' ---, ---- הידועה גם כגוש -- חלקה -- (לשעבר גוש -- חלקה ---) הרשומה ע"ש פלונית (להלן: "הדירה") שייכת לפלונית בלבד ובבעלותה הבלעדית ולפלוני אין כל זכויות קנייניות בה. באם תחליט פלונית כי ברצונה למכור ו/או להשכיר הדירה כל תמורת הדירה שתתקבל במכירתה ולחילופין דמי השכירות עבורה יהיו שייכים לה בלבד והיא תוכל לעשות בהם כרצונה.
...
טז. למען הסר ספק , כל צד מצהיר בזה כי ידוע לו וכי לא ידרוש ויהיה מנוע מלהעלות על טענה לקבלת כל זכות לבעלות ו/או חזקה בדירה ו/או בנכס השייך לצד השני ולא ידרוש ולא יתבע כספים בגין שיפוצים, תיקונים, השבחה, תשלומי משכנתא ו/או הלוואה וכדומה מהצד השני בנוגע לגבי הדירה ו/או הנכס השייך לצד השני.
הוא הדין לתחלופי הדירה ו/או הנכס.
4. דירת המגורים
א. הצדדים מצהירים כי הם מתגוררים בדירת פלונית הנמצאת ברח' --- --- הידועה גם כגוש ---- חלקה --( לשעבר גוש --- חלקה ----) (להלן: "הדירה"). וכי על הדירה רובצות שתי משכנתאות, האחת לטובת בנק לאומי למשנתאות בע"מ והשניה לטובת משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ (להלן: "המשכנתאות"). מוסכם בזה כי מעמדו וזכויותיו של פלוני הם כשל בר רשות בדירה בלבד והוא לא רכש בתקופה שלפני עריכת הסכם הממון ו/או ירכוש מיום החתימה על הסכם זה והלאה כל זכות או חזקה או מעמד משפטי בדירה לא מכוח החיים המשותפים ולא על פי דין כלשהו ולא ידרוש כל סכום כסף בגין המשכנתאות.
ב. במקרה של פרידה, פלוני יצטרך לפנות הדירה על פי דרישה ראשונה של פלונית ולא יאוחר מ- 30 יום מיום הדרישה. במועד זה יכנס לתוקף צו לפינוי פלוני שאינו הבעלים מהדירה והוא יהא מנוע מלהעלות כל טענה בעניין רשות או זכות להמשך השימוש ו/או החזקה בדירה.
...
6. ניהול משק בית משותף:
א. מבלי לגרוע באמור בס' 3 לעיל, על כל תתי סעיפיו ומיד לאחר אישור ההסכם בביהמ"ש יפתחו הצדדים חשבון בנק משותף (להלן:"חשבון משותף", "חשבון הצדדים") לכל אחד מהצדדים תהיה זכות משיכה עצמאית.
ב. מוצהר ומובהר בין בני הזוג כי יפקידו מידי חודש בחודשו את מלוא משכורתם לחשבון המשותף."
בהמשך נקבעו הסדרים במקרה של פטירת הנתבעת באופן המקנה לתובע זכות מגורים בלבד בדירה הרשומה על שמה.
כעולה מהוראות ההסכם שנוסחם הובאו בהרחבה- נקבעה הפרדה רכושית מוחלטת ברכוש ובפירות הרשום על שם כל אחד מהצדדים.
אמנם, הוסכם על ידי הצדדים (בס' 6א' להסכם) על ניהול חשבון משותף אליו יפקיד כל אחד מהם את הכנסותיו, מידי חודש בחודשו ואשר ממנו ינהלו את הוצאותיהם, ברם באשר לדירת המגורים ההסכם קובע מפורשות כי זו שייכת לנתבעת בלבד, וכי לתובע אין ולא יהיו כל זכויות בה.
זאת מאשר אף התובע בחקירתו:
"ש. אם הסכם המכר והסכם ההלוואה אתה פועל על פי מה שכתוב בהסכם, והמטרה של הסכמים האלה היא למנוע חילוקי דעות, מה המטרה של הסכם הממון שחתמת עם הנתבעת?
ת. הסכם הממון היה כשבאתי בקשר עם גרושתי, שמאחר והיא מתגוררת בדירה על מנת להסיר ספק, הדירה נשארת ברשותה, הרכוש שלה שלה והרכוש שלי שלי."
(פרוטוקול 1.12.14, עמ' 7 ש' 10-13).
טוען התובע כי במהלך השנים הפקיד הוא בחשבון המשותף סכומי כסף גדולים (סך 599,623 ₪) שהתקבלו לידיו מתגמולים וממכירת זכויותיו במושב --- וזאת בנוסף למשכורות שוטפות שהופקדו לחשבון המשותף מדי חודש.
התובעת אמנם מאשרת כי הופקדו סכומים על ידי הנתבע אולם טוענת כי מדובר בסכומים אחרים, נמוכים יותר ואשר שימשו למחיה שוטפת של הצדדים ובנם המשותף.
לאחר עיון בתביעה ובתדפיסים שצורפו, שוכנעתי כי לאור הוראות ההסכם, אין מקום להכנס לשאלת גובה הסכומים שהופקדו לחשבון המשותף על ידי התובע. בנסיבות תיק זה אין נפקא לגובה הסכומים שהופקדו וזאת לנוכח הפקדתם לחשבון המשותף.
ברור, כי לאור הוראות ההסכם מהווים כספים אלה, לכשלעצמם, רכושו הבלעדי של התובע, וכך היה גם היום אילו בחר להפקיד את הכספים לחשבון שבבעלותו. ברם, אולם לא כך המצב בעניננו.
משבחר התובע להפקיד כספים אשר בבעלותו, מנכסיו ומיגיעה אישית, לחשבון המשותף, הביע, במעשה זה, את כוונתו כי יעשה שימוש בו על ידי שני הצדדים. כאשר בהסכם עצמו נקבע כי עם פתיחת החשבון המשותף " לכל אחד מהצדדים תהיה זכות משיכה עצמאית."
בפסיקה נקבעה לא מכבר ההלכה כי פתיחת חשבון משותף משמשת ראיה לכאורה לרצון בעלי החשבון לקיים שותפות בכל הנוגע לחשבון כזה, ויש הרואים בכך אף מתנה שמקנה בעל החשבון למצטרף אליו. (679/76 סלי נ' עזבון שפר פ"ד לב (12) 785, 789.
בענייננו, אין כל חולק כי שני הצדדים, עשו שימוש בחלק מהכספים שהופקדו על ידם לטובת צרכי המשפחה. כך שמעבר לתשלום עבור הוצאות המדור, התובע שילם מהחשבון המשותף את מזונות בנו מנישואים קודמים וכן שכ"ט בעבור יצוג משפטי בתביעה למול הוריו.
כך העיד הוא בפני:
"ש. החישוב יוצא 549,000 ₪. על המגרש ניהלת הרבה זמן הליכים משפטיים עם ההורים שלך נכון?
ת. לא מדדתי את הזמן.
ש. כמה שכ"ט שילמת מתוך החשבון המשותף לכל הטיפול המשפטי?
ת. מופיע בתצהירים פה.
ש. רק 12,000 ₪?
ת. כן.
ש. רק עורך דין אחד ייצג אותך?
ת. שני עורכי דין: עו"ד אפרת רשף ועו"ד פרילינג.
ש. מה שכר הטרחה ששילמת לעו"ד פרילינג?
ת. המסמכים והתשלום נמצאים ברשות מרשתך.
ש. לפי המסמכים שיש ברשות מרשתי התשלום הראשון היה 5,900 ₪, לאחר מכן 5,300 ₪. מה עם עו"ד בנבנישתי מחדרה? לא שילמת לה שכ"ט?
ת. שילמתי.
ש. מאיזה חשבון שילמת את השכ"ט?
ת. המשותף.
ש. למשרד ארי טויסטר הם כותבים שעד כה הושקעו בטיפול בתיק 35 שעות ומלבד הסכום ששילמת להם אתה משלם גם 1/2 אחוז. אז שיקרת ששכר הטרחה הוא רק 12,900 ₪?
כמה שכ"ט שילמת עבור הסכסוך?
ת. לא עשיתי חישוב ויש פה עוד סכום של 43,000 ₪ תכנית חסכון של הבן שלי שלא נכנס לתביעה המשפטית, ואוכל להציג לך את זה בבנק אוצר החייל. זה כסף ששברתי תכנית חסכון שלא נכנס לפה.
ש. מזונות שהיא היתה מקבלת גם נכנסו לחשבון המשותף?
ת. כן.
ש. דמי ביטוח לאומי גם נכנסו לחשבון המשותף?
ת. כן.
ש. כל ההכנסות שלכם נכנסו לחשבון המשותף.
ת. כן.
(1.12.2014, עמ' 11 ש' 2-28).
נחה דעתי כי משהובהרה כוונתם של הצדדים, וכך אף פעלו במשך שנות הנישואין, לא ניתן יהיה להורות עתה על השבת הכספים שהופקדו על ידי התובע בחשבון המשותף, אף אם אלה שימשו לכיסוי המשכנתא שרבצה על דירת הנתבעת (ראה עדותה של הנתבעת במסגרתה מודה כי הכספים שימשו לכיסוי המשכנתא- פרוטוקול יום 1.12.2014, עמ' 14 ש' 6).
יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט גביזון בתמ"ש 43199-06-11 פלוני נ' אלמונית (פורסם בנבו)
"איני סבור כי ההשקעה הכספית של התובע בבית המגורים שאינו בר איזון עולה כדי שינוי נסיבות מהותי המצדיק סטיה מהוראות ההסכם, בוודאי הסכם ממון שאושר כדין. בהקשר לכך ראוי לציין שהתובע לא הוכיח שכל הכספים המפורטים בתצהירו שימשו לשיפוץ בית המגורים דווקא ולא לצרכים אחרים, בין שני בני הזוג ובין של התובע וילדיו."
טוען התובע כי הכספים שהפקיד במהלך השנים שימשו, בין היתר, לסילוק המשכנתא שרבצה על דירת הנתבעת, כנגד התחייבות הנתבעת להעברת מחצית מהזכויות בדירה על שמו.
ומכאן מבקש הוא להסיק כי כל זכות אשר נרכשה מכספיו, ובעניננו, סילוק מחצית מהמשכנתא הרובצת על הדירה- תהא שייכת לו בלבד.
את טענה זו משתית התובע על ס' 3 ז' להסכם הממון הקובע כי:
".. כל הכנסה ממקצוע, עיסוק, עסק, מסחר, עבודה, פנסיה, ביטוחי חיים, תקבולים, קרנות , חשבונות בנק חסכונות, מוניטין ומיגיע כפיים של מי מבני הזוג, תהיה שייכת לאותו בן זוג אשר השיג ו/או קיבל הכנסה זו וכל רכוש או זכות שירכשו מכספים אלה יהיה הם ופירותיהם שייכים לו בלבד. "
אכן, לכאורה, מסעיף זה ניתן לגזור את זכויותיו של התובע בדירה, שהרי כספים שהפקיד הוא והנתבעת שימשו לכיסוי המשכנתא.
ואולם, דווקא לעניין הדירה, בחרו הצדדים ליחד שני סעיפים ספציפיים: ס' 3טז' וס' 4 א. להסכם בהם נשללת על ידם, מכל וכל, האפשרות לתביעת זכות לבעלות או השבת כספים בגין תשלומי משכנתא ששולמו על ידם.
למען שלמות התמונה יובאו הסעיפים במלואם:
3.טז. למען הסר ספק, כל צד מצהיר בזה כי ידוע לו וכי לא ידרוש ויהיה מנוע מלהעלות על טענה לקבלת כל זכות לבעלות ו/או חזקה בדירה ו/או בנכס השייך לצד השני ולא ידרוש ולא יתבע כספים בגין שיפוצים, תיקונים, השבחה, תשלומי משכנתא ו/או הלוואה וכדומה מהצד השני בנוגע לגבי הדירה ו/או הנכס השייך לצד השני.
הוא הדין לתחלופי הדירה ו/או הנכס.
וכן סעיף 4.א.
הצדדים מצהירים כי הם מתגוררים בדירת פלונית הנמצאת ברח' --- --- הידועה גם כגוש --- חלקה -- (לשעבר גוש --- חלקה ---) (להלן: "הדירה"). וכי על הדירה רובצות שתי משכנתאות, האחת לטובת בנק לאומי למשנתאות בע"מ והשניה לטובת משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ (להלן: "המשכנתאות"). מוסכם בזה כי מעמדו וזכויותיו של פלוני הם כשל בר רשות בדירה בלבד והוא לא רכש בתקופה שלפני עריכת הסכם הממון ו/או ירכוש מיום החתימה על הסכם זה והלאה כל זכות או חזקה או מעמד משפטי בדירה לא מכוח החיים המשותפים ולא על פי דין כלשהו ולא ידרוש כל סכום כסף בגין המשכנתאות. (ההדגשה שלי נ.פ.)
הדרך לפרשנות הסכם פורטה בהרחבה בפסק הדין בע"א 4628/93 מ.י נ' אפרופים וכך אומר שם כב' השופט לוין: "על אומד דעתם של הצדדים לומד השופט, בראש ובראשונה, מתוך החוזה עצמו ... חוזה הוא מסגרת אינטגראטיבית. חלקיו השונים שלובים ושזורים זה, אבריו השונים משפיעים זה על זה. בפרשנות החוזה יש אפוא, מחד גיסא, להשקיף עליו כמכלול, תוך ראייתו הכוללת, ומאידך גיסא, לבחון את הקשרים בין ההוראות השונות במגמה לגבש מהן את אומד דעתם".
בפסק דין זה נקבע אף עקרון פרשנותו התכליתית של ההסכם ועקרון פרשנות על פי תום הלב :
"לציווי הפרשני כי חוזה יפורש על-פי עקרון תום הלב, השלכות מספר. כפי שנראה (פיסקה 18 להלן), תכלית החוזה היא גם תכליתו האובייקטיבית. זו נקבעת, בין השאר, על-פי עקרון תום הלב. על-כן, ההנחה היא, למשל, לשוויון בין הצדדים. כמו כן משמש עקרון תום הלב מנוף להשלמת חסר בחוזה (ראה פיסקה 33 להלן). לענייננו חשוב היבט פרשני אחר: פרשנות חוזה בתום-לב משמעותה מתן מובן לחוזה העולה בקנה אחד עם כוונתם המשותפת של שני הצדדים. עמדה על כך פרופ' שלו, בציינה:
"בישראל אנו מסיקים כלל פירוש זה מעקרון תום-הלב הכללי... ראש וראשון לכללים אלה הוא, כי מלאכת הפירוש נועדה לברר את כוונתם האמיתית של הצדדים לחוזה. התחקות אחר כוונה זו, תוך השתחררות מעול הפירוש המילולי, עולה בקנה אחד עם עקרון תום הלב" (ג' שלו, דיני חוזים (דין, הדורה 2, תשנ"ד) 316).
כך גם בע"א 898/03 בנק לאומי פד"י נ"ט [3] עמ' 266 עמ מפי כב' השופט רובינשטיין:
"סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 קובע: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו – מתוך הנסיבות", וכבר פורש הסעיף בפרשת אפרופים הנזכר מפי המשנה לנשיא (כתוארו אז) ברק (בעמ' 312-311) כי "חוזה מתפרש על-פי אומד דעתם של הצדדים. אומד דעת זה הוא המטרות, היעדים, האינטרסים והתכנית אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים. על אומד הדעת למד הפרשן מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו. שני מקורות אלה 'קבילים' הם... המעבר מהמקור הפנימי (לשון החוזה) למקור החיצוני (הנסיבות החיצוניות) אינו מותנה במילוי תנאים מוקדמים כלשהם. לא נדרשת כל בחינה מוקדמת, אם לשון החוזה היא ברורה אם לאו... לאחר שהפרשן גיבש את אומד דעתם (המשותף) של הצדדים, הוא בוחן אם אומד דעת זה 'משתמע' – כלומר, יש לו עיגון – מתוך החוזה". ולהלן נאמר: "התכלית הסובייקטיבית היא אומד דעתם של הצדדים... אכן, לעתים אין בידנו לגבש את אומד דעתם של הצדדים. יש לזכור תמיד כי אומד הדעת הרלוונטי אינו אומד הדעת הסובייקטיבי של אחד הצדדים, אלא אומד הדעת הסובייקטיבי המשותף לשניהם או לפחות כוונה (סובייקטיבית) של אחד הצדדים, אשר הצד השני מודע לה ויודע כי היא הבסיס להבנת החוזה על-ידי הצד האחר..." (בעמ' 312). ואולם "...אם אומד הדעת (הסובייקטיבי) של אחד הצדדים שונה מזה של הצד השני, אין כל אפשרות לגבש אומד דעת סובייקטיבי משותף. החוזה יפורש במקרה זה... על-פי תכליתו האובייקטיבית... המטרות, האינטרסים והתכליות שחוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת נועד להגשים" (בעמ' 313). אכן, "התכלית הסובייקטיבית היא התכלית הריאלית המשותפת שהייתה בפועל לצדדים לחוזה. לעומתה, התכלית האובייקטיבית הינה התכלית ההיפותטית שהייתה לצדדים, אילו פעלו כאנשים סבירים והוגנים" (רע"א 1185/97 יורשי ומנהלי עיזבון המנוחה מילגרום הינדה ז"ל נ' מרכז משען [2], בעמ' 158). הרצון ההיפותטי של הצדדים הוא "...אומד דעתם של הצדדים, אילו נתנו דעתם לשאלה הפרשנית הניצבת בפני השופט" (א' ברק פרשנות במשפט, כרך ד, פרשנות החוזה [7], בעמ' 534). דברים אלה מסכמים את המצב עלינו ליישמם בעובדות הפרשה דנן".
לאור עקרי הפרשנות דלעיל, עולה בבירור כי חרף קביעתם הכללית בס' 3 טז' בחרו הצדדים להחריג את עניין הבעלות העתידית בדירה ותשלומי המשכנתא עבורה מההסדר הכללי, וזאת עשו בסעיף ספציפי הוא סעיף 4א' להסכם כשהם קובעים מפורשות כי מעמדו של התובע היה ויהיה בר רשות בלבד ולא תהיה לו כל זכות לדרוש בעלות/ החזקה או השבת כספים ששולמו בגין המשכנתאות.
אין בידי לקבל טענת התובע כי הנתבעת שינתה למעשה את האמור בהסכם, בהבטחה שניתנה לו בעל פה.
סעיף 1 לחוק יחסי ממון קובע כי "הסכם בין בני זוג המסדיר יחסי ממון שביניהם (להלן - הסכם ממון), ושינוי של הסכם כזה, יהיו בכתב" (הדגשות אינן במקור- נ.פ), וכן קובע סעיף 2א לחוק זה כי "הסכם ממון טעון אישור בית המשפט לענייני משפחה...או בית הדין הדתי שלו סמכות השיפוט בענייני נישואין וגירושין של בני הזוג ... וכן טעון שינוי של הסכם כזה אישור כאמור" (הדגשות אינן במקור- נ.פ.).
הטעם לדרישת הכתב שבסעיף 1 לחוק יחסי ממון הינו בכדי להבטיח את הרצינות הנדרשת ואת קיומה של גמירות דעת והסכמה לתוכן ההסכם. דרישת הכתב פורשה כדרישה מהותית, להבדיל מראייתית- הוכחתית בלבד (ע"א 419/84 טוכמינץ נ' טוכמינץ, פ"ד לט(1) 287 (1985), סעיף 6 לפסק הדין).
עוד על חשיבות דרישת כתב מהותית- יצויינו הדברים שנאמרו בע"א 2215/00 ג'ורי נ' דנגור, פ"ד נו(3) 932 (2002) (דברים אלה נאמרו בהתייחס לדרישת הכתב שבסעיף 5 לחוק המתנה, התשכ"ה- 1965, אולם יפים הם אף בהתייחס לדרישת הכתב המהותית שבחוק יחסי ממון): "דרישת הכתב על-פי סעיף 5 לחוק המתנה היא מהותית. היא מבטיחה את רצינותה של ההבטחה הדרושה, במיוחד כאשר המתנה משקפת את כוונת הנותן להעשיר את המקבל ללא קבלת תמורה. הכתב מגן על נותן המתנה מפני החלטה ספונטנית ובלתי-שקולה. עמד על-כך השופט משה לנדוי: "דרישת המסמך בכתב בסעיף 5(א) היא דרישה מהותית, כי היא "עשויה להרשים את המתחייב ברצינות מעשהו ולהגן עליו מפני חפזון". בהתחייבות לתת מתנה דוקא דרושה ערובה פורמלית כזאת במיוחד, כי הרי המדובר בהתחייבות "חד-צדדית" הטעונה אותו ישוב-הדעת שהעלאת הדברים על הכתב מבטיחה אותו, פן ייכשל אדם באמירה בעלמא הנאמרת בפזיזות, על-פי איזה מניע החולף בן-רגע" (סעיף 13 לפסק הדין).
הצורך באישור הסכם הממון בידי ערכאה שיפוטית הקבוע בסעיף 2א לחוק יחסי ממון נועד להבטיח את גמירות דעתם של הצדדים לאמור בהסכם, את הבנתם את משמעות ההסכם ומהן התוצאות האפשריות של חתימתם על ההסכם, וכן את הסכמתם החופשית (ע"א 4/80 מונק נ' מונק, פ"ד לו(3) 421 (1982), סעיף 11 לפסק דינו של כב' השופט בך וכן ר' פסק דינו של כב' השופט שמגר).
הפסיקה שבה וקבעה, כי שינוי הסכם גירושין טעון אישור ערכאה שיפוטית כתנאי לתוקפו, וכי בהעדר קיומם של תנאים אלה- לא יהא לשינוי תוקף.
ר' לעניין זה ע"א 419/84 טוכמינץ שלעיל; ע"א 486/87 אבידור נ' אבידור, פ"ד מב(3) 499 (1988), סעיף 6(ד) לפסק הדין; בע"מ 4547/06 פלוני נ' פלונית, פורסם ב"נבו", 11.6.06, סעיף 9 לפסק הדין; בג"ץ 8820/07 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי- אשקלון, פורסם בתקדין, 24.3.08, סעיף 6 לפסק הדין).
בעניין אבידור שלעיל נקבע, כי במקרה שבני הזוג עשו הסכם נוסף מפורש ובכתב ששינה את הסכם הגירושין ביניהם, אך לא אישרו אותו כנדרש בחוק יחסי ממון- ההסכם השני אינו יכול לפגוע בתוקפו של ההסכם הראשון שאושר כדין ובזכות לאכיפתו.
וכן נאמר בתמ"ש (משפחה ת"א) 37302-02-10 א. נ' ג., פורסם ב"נבו" (3.5.2012): "המדיניות המשפטית הראויה היא להעניק וודאות להסכם הממון כך שיהיה ברור ששינוי צריך להיעשות בכתב ובאישור בית המשפט. אם בית המשפט ייתן יד לשינוי הסכם ממון בהתנהגות, יביא הדבר לחוסר ודאות מוחלט, באשר כל צד יוכל לתקוף את הסכם הממון ולטעון כי הוא שונה בהתנהגות ובכך תסוכל מטרת הסכם הממון שנועד להבטיח יציבות, ביטחון וודאות לשני הצדדים, אודות אופי המשטר הרכושי שחל עליהם" (סעיף 10 לפסק הדין).
לסיכום האמור הסכם גירושין שאושר וניתן לו תוקף של פסק דין הינו שריר וקיים וניתן לאוכפו כל עוד לא בוטל או שונה בדרך שנקבעה בחוק יחסי ממון, דהיינו: השינוי נעשה בכתב ואושר ע"י ביהמ"ש.
חרף הנטען בכתב התביעה- עלה כי אף התובע הכיר בהלכה זו, כך בעדותו :
"ש. נכון שכמו שקבעתם בהסכם המכר שאפשר לשנות אותו רק בהסכם אחר בכתב. גם בהסכם הממון קבעתם אותו דבר, נכון?
ת. כן. ההסכם שריר וקיים ולא היה שום שינוי, לא היתה כוונה לשנות את זה. המטרה היתה להגדיר שמה ששלי שלי ומה ששלה שלה."
(1.12.14, עמ' 7 ש' 18-21)
וכן:
"ש. ואתה אמרת למה להשכיר דירה? אני אשלם חצי ונגור יחד?
ת. לא היה ולא נברא. לפני שהתחתנתי הכנסתי את המשכורת שלי לחשבון משותף שמשם הוצאו הוצאות כלכלת הבית. השתתפות.
ש. והיא באה אליך ורואה שאתה משתתף, זה יכול להקנות לך זכויות והיא אומרת לך בוא נעשה הסכם, תמשיך לגור פה, נחלוק בהוצאות, אבל אם ניפרד אל תתבע מחצית מהזכויות בדירה או לקבל חזרה כספים שהשקעת.
ת. נכון."
(1.12.14, עמ' 12 ש' 14-17).
בהמשך מודה הוא כי טעה שלא התנה את הפקדת הכספים בשינוי ההסכם:
"ש. אתה טוען שבגין המשכנתא היא הבטיחה לך בעל פה שהיא תרשום מחצית מהזכויות בדירה על שמך. וקבעתם ששום התנהגות ששונה מהוראות ההסכם לא תיתן פרשנות אחרת להסכם?
על פי ההסכם אי אפשר לשנות אף תנאי מתנאי ההסכם בעל פה אלא רק בהסכם בכתב?
ת. אני חוזר ואומר: טעיתי, עוויתי, פשעתי. באותה נקודת זמן לא עמדתי על כך שנפתח את ההסכם ונעשה את השינוי, וזה ניתן מתוך אמון מלא באישה שאני הולך לחיות איתה ורומיתי.
..
ש. נשאלת על הכסף שהכנסת לחשבון המשותף. מהצבא ומההורים שלך. למה הכנסת את הכסף הזה למרות שהיא הפרה את האמון שנתת בה?
ת. מתוך אמון שהיא תכניס אותי כשותף גם לחיים וגם לדירה."
(1.12.14, עמ' 8 ש' 15-19, עמ' 13 ש' 1-4)
בכל הכבוד, טעותו של התובע, כנטען על ידו, בכך שלא התנה את הפקדת הכספים בשינוי ההסכם אינה יכולה לשמש עילה לקבלת תביעתו ופסיקה בניגוד למוסכם על ידם. אין די בטענה להפרת האמון כדי להיעתר לתביעתו.
שונה המצב בכל הנוגע ליתרת הכספים אשר נותרו בחשבון המשותף בעת עזיבתו, כמו כן הרכב אשר נרכש על ידי הנתבעת מכספים אלו, שכן ביחס לרכב אין בהסכם כל הוראה ספציפית השוללת את תחולת ס' 3ז' לעיל.
בעדותה של הנתבעת ניכר כי אף היא מודה בכך:
"ש. הרכב שיש לך היום זה רכב של עבודה?
ת. זה רכב שנרכש מהחשבון המשותף.
ש. וחצי ממנו מגיע לפלוני?
ת. כן. הרכב הזה נקנה מהחשבון המשותף ומגיע לו חצי מהרכב.
ש. מה שיצא מהחשבון המשותף זה חצי חצי.
ת. אני אומרת שהרכב יצא מהחשבון המשותף. "
(1.12.2014, עמ' 15 ש' 9-14).
אחרית דבר:
התביעה נדחית.
ער אני לתוצאה בה יוצא התובע מתביעה זו וידיו על ראשו, אולם ההסכם שנחתם בין הצדדים, והצורך במתן וודאות להסכמים מסוג אלה, אינו מאפשר תוצאה אחרת.
נוכח תוצאת פסק הדין לא מצאתי לחייב את התובע בהוצאות.
המזכירות תסגור התיק ותשגר פסק הדין לצדדים.
5129371
54678313
ניתן היום, ט"ז סיוון תשע"ה, 03 יוני 2015, בהעדר הצדדים.
נחשון פישר 54678313
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה
ליצירת קשר לחץ>>>
לכתבות נוספות לחץ>>>
לעמוד הבית לחץ>>>